חזרתי, והתחושה שנכתבה בפוסט הקודם הספיקה להעלם.

מה עובר עכשיו? מה קורה עכשיו?

זה נגמר עם ההוא.

זה נגמר עם ההיא.

והסוג של ידידות נרקמה שוב ביני לבין ההוא ההוא.

בקיצור, תקופה חדשה.

לסלוח אני לא מוכנה, לא על בגידה. יש גבול לסלחנות שלי.

הקשרים שלי עם החברים [אלו שלא בגדו בי, או רבו איתי] התחזקו, עוד אנשים נוספו למעגל.

אני שמחה ממי שאני, מאיך שאני נראית, ומהבן אדם שאני... וזה בייחוד בזכות אדם אחד, יחיד ומיוחד [אהמ,מושלם].

עוד מעט פורים, עוד מעט סמינר בירושלים, מחר בחינות לכברי, יום שני בחינות למגמות. מחכה לי תקופה עמוסה, מסורבלת ואולי אפילו מציקה.

אבל בכל מנהרה חשוכה, מגיע הסוף, בו נמצא האור..

מֶל