תרפיה בשבילי

"הקשב המפקדת!" צעקנו למפקדת שלנו בשבוע הגדנ"ע. היא הייתה נמוכה ממני, וגופה היה רזה ודק. "ערב טוב צוות! יש לכם חמש-עשרה שניות לעשות לי כאן חי"ת מדוגמת. זוז!". ספרנו אחורה ונעמדנו בחי"ת. עמדתי בקצה הימני הקיצוני, שכן אני הסנג'ר התורן, סליחה, החניך התור שלה. יכולתי לראות צלקת קטנה על האף שלה שנשארה מעגיל חישוק קטן שהיה שם פעם. כשהיא הסבירה לנו מה הולך לקרות אחריי ארוחת הערב הצוואר הארוך שלה זז, ופשוט ביקש ממני לנשק אותו. כשאחד החברים הצליח להצחיק אותה, כמעט ולא יכולתי להחזיק את עצמי יותר. היא פשוט יפה. המשכנו משם לחדר האוכל, ואכלנו ארוחה אחרונה להיום. לאחר הארוחה ומסדר הערב היא העמידה אותנו לחי"ת אחרונה מול החדרים, והתכוננה לשחרר אותנו לישון. "החנת"ר, אתה תבוא איתי, עודד איבד חגורה וצריך להביא לו חדשה מהאפסנאות. רציתי רק לראות אותה עוד, אז ביקשתי בבקשה שתבוא איתי לשם. היא התלבטה והסכימה לבסוף. הלכתי אחריה בשקט, מנסה להחליט אם זה יהיה בסדר שנדבר עכשיו, ואם כן אז על מה? ידעתי שהיא לא תשבור דיסטנס. מדי פעם היא התסכלה אחורה מוצאת אותי בוהה בה. לאחר כמה דקות של בהיה בצוואר הארוך שלה מאחורה ומחשבות על איך הייתי יכול לגרום לה להרגיש טוב הגענו לאפסנאות. היא פתחה את הדלת הנעולה ונכנסתי לחדר, מימיני ערימת חולצות מדים ומשמאלי מערום מעילים צבאיים. חיפשתי בתוך ארגז ליד החולצה אחר חגורה. "אתה מסתדר שם?" היא שאלה. "המפקדת, אני לא מוצא חגורה.." עניתי לה. היא נכנסה לחדר, פחדתי שהיא תכעס עליי, למרות שאין סיבה. היא הביטה מאחוריי לתוך הארגז, נוכחה לדעת שהוא ריק למעט שתי מימיות, והסתכלה מסביב. הסתובבתי אליה, לא הרגשתי שהיא כ"כ קרובה, היא התנודדה אחורה מעט כשהסתובבתי, וחזרה כמו נחום תקום. מרחק של סנטימטרים ספורים, כובעינו מתנגשים. שוב עלו לי מחשבות של פשוט לנשק אותה ולגמור עם זה. "זוז שניה" ביקשה במהירות, אז צעדתי צעד אחד לצד שמאל. היא הרימה מעט את הנשק שלה באויר ונתנה לי מכה על החזה בצד שמאל במהירות מפתיעה. מההפתעה שבדבר התקפלתי מיד ועפתי אחורה על ערימת החוצות. לא הספקתי להבין מה קורה פה והיא הספיקה כבר להניח את הנשק על הרצפה. החזקתי את החזה שלי מכאב וניסיתי להבין מה קורה פה. כל המחשבות על לנשק את המפקדת נעלמו כלא היו. המפקדת שלחה יד לסגור את הדלת ובאותו הזמן גם התקדמה אליי על ערימת החולצות. המפקדת התיישבה עליי, והתחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. המפקדת רכנה ונשכבה עליי - יד אחת הכניסה למכנסיים שלי ויד שנייה מושכת בשיערי אחורה, מבליטה את צווארי. המפקדת מתחילה לנשק לי את הצוואר, וללטף בתוך המכנסיים, משאירה אותי חסר מילים. "מה את.." אני מנסה, "אף מילה, אתה!" היא פוקדת עליי. "כבר-מיום-ראשון-אני-מביט-בך-כל-הזמן" אני פולט במהירות, משתדל לא להרים את הראש, שכן היא מחזיקה בשיער שלי. "ממ.?" היא שואלת כששפתיה מנשקות את צווארי. "את יפיפיה..." אני מתחיל, והיא מושכת לי בשיער מעט חזק יותר, "אפשר.. לנשק אותך?" אני מסתכן, קצב הנשימה שלי מתגבר ובתוך המכנסיים משהו התחיל להתעורר. המפקדת שלי מרימה ראשה מהצוואר שלי, מסתכלת בי בעיניי הענבר העמוקות שלה, ומנשקת אותי בכל העוצמה. היא עוזבת את שיערי ומוציאה את ידה מתוך המכנסיים שלי, ומתחילה לפתוח את חולצת המדים שלי. אני מחבק אותה על מותניה וגבה, חסר אונים, משתדל להנות מהמצב החדש והמוזר. המפקדת מתרוממת לישיבה ומורידה את הסריג הצבאי, מראה גופיה לבנה וצמודה שעוטפת זוג שדיים קטנים עם פטמות קטנות וזקורות. היא מביטה בי שוב בעייני הענבר היפות שלה ופותחת חגורה בו בזמן. "אממ" אני מנסה לסדר את המחשבות שמתרוצצות שרצות לי בראש. "ששש." היא אומרת לי, ומורידה את מכנסיה, תחתוניה ומכנסיי. היא מתיישבת עליי בחזרה, איברי המין שלנו נוגעים אחד בשני. היא מתחילה לגרות אותי, לנוע קדימה ואחורה על איבר המין הקשה שלי, לנשק לי את הצוואר ולחשק לי בשיער באותו הזמן. אני מתקשה להחזיק את עצמי, משחק לה בשיער בחזרה ומטייל עם ידי על גבה. היא מנשקת אותי בפה, דוחפת את הלשון שלה לתוך פי. אני מאבד כל שליטה, תופס אותה, מתהפך, ומתחיל לנשק אותה באגרסיביות. היא מנשקת אותי באגסיביות ובמהירות בחזרה, גונחת מעט. אני נכנס לאט לאט לתוכה, מתחיל לבנות קצב אחיד, ומרגיש איך היא מחייכת בזמן הנשיקה. אני מזיין אותה בקצב אחיד, מנגח את גופי אל גופה. אני מסתכל בעיניה והיא בעיניי. אני מגביר קצב, והיא מתחילה לגנוח לאט לאט, מתאמצת לשמור על עיניים פתוחות, להתסכל עליי בחזרה. אני ממשיך בקצב, מנסה לגרום לה להרגיש כמה שיותר טוב. אני מתכופף אליה עד שראשינו קרובים עד כדי שאוכל להרגיש את נשימתה. היא מתאמצת לקחת חלק פעיל, ומושכת אותי בידיה בכל התנגשות של גופינו שכבר מזיעים. אני מתקרב לסף, ועומד לגמוד. המפקדת שלי שמה לב לכך שאני מתחיל לחרוג מהקצב, מבינה את העניין מהר ופוקדת "אתה לא גומר עד שאני לא גומרת! ברור?!". אני מתרכז במשימה, מתשדל לשמור על קצב אחיד. "כן המפקדת!" אני עונה. "אני אעמוד במשימה!" אני חושב לעצמי, ומתקשה כבר לעמוד בקצב קבוע. אני כבר כמעט וגומר, ונשימותיה החמות של המפקדת על פניי לא משפרות את העניין, אלא רק גורמות לי לרצות לגמור בתוכה ולנשק אותה לעולם ועד. המפקדת עוצמת עיניים, ואני מתחיל לחוש בהתכווצויות על האיבר שלי, אני כבר ללא קצב כמעט בכלל, דוחף ומושך, דוחף ומושך. התכווצות מסוימת על האיבר שלי ותחילת אנחה צרודה של המפקדת מסמלות לי שהיא כבר וגומרת. אני מרשה לעצמי להתפרק, דוחף בפעם האחרונה ושנינו גומרים ביחד. אני מתכופף עוד ומנשק אותה בגסות עדינה. אני נופל על גופה המזיע, מנשק, בזמן שידיה מחזיקות אותי חזק. אנחנו נרדמים כשאני עוד בתוכה ובזמן נשיקה חלומית שכמוה לא תהייה לי לעולם.

15.1.09