היום אני שוב לא יוצאת, כי סוף סוף הבנתי שיהיה משעמם בלי החברות שלי.
נמאס לי כבר מבנים, לא בא לי לצאת עם החבר.. כי כבר נגמר לי ממנו וזה דעך.הקשר שלנו.
כל לילה זה בא בהרבה מאוד בומים , השיעולים האלה, כל הלילה לא נפסקים, במיוחד בשעות הערב המאוחרות, שיעול ועוד שיעול ועוד רגע אני נחנקת.. אבל זה לא נפסק, ליחה יוצאת , ועוד שיעול ועוד שיעול. די זה כבר מעייף להשתעל כל כך הרבה.
השיעולים הם כמו בנים , באים והולכים, באים והולכים , אבל אף פעם אינך יודע לצפות מתי יגיע השיעול הבא.
זה לא רק בלילה, זה גם ביום אבל פחות, שיעולים אחדים, מעצבנים כאלה, כאלה שחושבים שמשתעלים בכוונה. בשיעורי ספורט , ואחריהם זה מתגבר. ונגמר האויר, קשה להתעמל ככה. קשה לרוץ , קשה לנשום.
יש כאלה שלא מכירים אותי ואומרים שזו שעלת. אבל רק אני יודעת למה. ואני לא אפסיק בגלל זה, כי רע לי , וזה עוזר לי לצאת מהמצב הזה, זה מרגיע אותי. לפני כמה שנים רשמתי בשיעור מתמטיקה מין חיבור, רק את המשפט הזה אני זוכרת : אני רוצה להשתעל למוות".
טחנתי מספיק ויותר מידי את הנושא הזה...אבל החיים האלה עולים לי על העצביים ,מתי אני אהיה רגועה ושמחה שוב? כמו שהייתי היום, אחרי ספורט , והכי רגועה ומאושרת שנגמרו הלימודים ובדרך הביתה. אולי זה הלחץ, אולי זה השבוע הזה שגמר אותי , אבל מה שאני בטוחה שזה בגלל הבית, בגלל מה שקורה בו, כל העצבים שנמצאים בו, אתם, הורים עלק , אתם משפחה נמאסתם עלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
