טוב אמ..אני אנסה להחייאות את הבלוג למרות שזה ברור שהוא מת..
אבל לא נורא..
סביר להניח ששבוע הבא ביום חמישי תקבלו את החלק השני כי זה וואנשוט בחלקים..כתבתי אותו במהלך השנה XD אז אממ...תהנו.
וואנשוט....אממ...אין לו כלכך שם אז תסתדרו עם 'מפתח לחיים חדשים'?
הנערה מהמעמד הגבוה רצה לאורך הסיפון, מחזיקה בשימלתה הארוכה והנפוחה. הדמעות מעיניים השתחררו ללא שליטה.
''גברת הריצפה חלקה!'' אמר עובד הספינה ששטף את רצפת הרחבה.
הנערה הנסערת אינה התייחסה להערתו של הנער שעבד גם בספינה, מעמדו היה יותר נמוך.
הנערה החליקה על הריצפה הרטובה אך אינה נפלה אלא איבדה שליטה על שיווי המשקל שלה ונכנסה במעקה של הספינה.
''תזהרי!!'' צעק הנער המודאג, הנערה שמשקל גופה לא היה מספיק גבוה כדי לעצור את התנופה שצברה עפה מקצה הסיפון אל תוך הים העמוק.
''לא!'' צעק הנער המבוהל ורץ לקצה הסיפון, הנערה הנסערת נופפה בידיים שלה בתוך המים וזזה ללא הפסקה, הגלים מידי פעם עקפו את ראשה. אם הנערה תיכנס מתחת לספינה היא תמות.
''חכי רק רגע!'' צעק הנער, הוא ידע שהוא חייב לפעול ומהר. הוא רץ לקיר הספינה ולחץ על לחצן החירום, הוא תפס בידיו את גלגל ההצלה ושיחרר את סירת החירום למים.
''אני כבר בא!'' צעק הנער ובצעד אמיץ אך מטומטם קפף לתוך הסירה, הוא תפס משוט וניסה לחתור לכיוון הנערה הטובעת.
''תתפסי את המשוט!'' צעק הנער והושיט את המשוט לכיוון הנערה.
''אני לא מסוגלת!'' צעקה הנערה בבהלה.
''אז את היד שלי לפחות'' אמר הנער והושיט את ידו, הוא ניסה להתקרב כמה שיותר לנערה, הוא הצליח לתפוס את ידה של הנערה וניסה למשוך אותה אל הסירה.
הוא הושיט את ידו השניה ותפס גם את ידה השניה והפעם הצליח לעלות אותה לסירה, הנערה המפוחדת התחילה להשתעל.
הנער לקח שמיכה שהייתה בסירה וכיסה אותה, הנערה לא עיכלה מה קורה.
הנער הוציא את ראשו מהסירה והסתכל על הספינה המתרחקת.
''את בסדר?'' שאל הנער מתנשף, הנערה לא ענתה, היא ישבה רועדת.
''מה עושים עכשיו?'' שאל הנער בקול וחיפש בסירה פנס, הוא מצא זיקוק הצלה והדליק אותו.
''אל תדאגי יחלצו אותנו'' אמר הנער בחיוך מעודד, הוא ידע שזה לא הולך להיות קל.
הנער לקח בקבוק מים מתוך השישיה שהייתה בסירה בנוסף לעוד ציוד.
''תשתי מים'' אמר הנער ונתן לנערה לשתות, הנערה לא זזה, היא עדיין הייתה בהלם.
''את מפחידה אותי, תגידי משהו'' אמר הנער, הנערה הזיזה את ראשה באיטיות והסתכלה על הנער באותו מבט, הנער נאנח. הנער נשכב אחורה, הם הולכים לבלות את הלילה בים.
בבוקר הנער התעורר בתוך הסירה, הנערה לא הייתה לידו. הוא קם במהירות וחיפש אותה, הוא גילה שהם הגיעו לחוף ים כלשהו, הוא קפץ מהסירה במהירות וחיפש את הנערה.
''איפה את?'' צעק הנער וחיפש את הנערה על החוף. ''גברתי?!'' הוא המשיך לצעוק.
הוא ראה את הנערה יושב על סלע מתחת לעץ ורץ אלייה.
''את בסדר?! דאגתי לך'' הוא אמר בבהלה. ''איפה אנחנו?'' היא הוציאה מילים ראשונות מהפה, קולה עדין ורועד.
''אני לא יודע'' אמר הנער.
''תודה לך'' אמרה הנערה, השימלה שלה הייתה קרועה והיא הייתה חיוורת.
''איך קוראים לך?'' שאלה הנערה. ''צ'אק קומאו'' ענה הנער.
''אני רבקה, רבקה וויס'' היא אמרה גם את שמה.
''צריך למצוא מישהו שיעזור לנו, את מצטרפת אליי?'' שאל צ'אק.
''כן, אני לא נשארת פה לבד'' היא אמרה והשניים התחילו ללכת לאורך החוף.
''אני חושבת שאנחנו לבד'' רבקה אמרה בפחד.
''אני לא חושב'' אמר צ'אק, הוא הבין שאם הם באמת לבד הוא צריך לקחת את הטיפול על עצמו.
''יש פה פירות'' אמרה רבקה. ''מעולה נבוא לפה אח''כ'' צ'אק אמר והם המשיכו ללכת.
אחרי כמה שעות הם הגיעו שוב לסירה שלהם.
''אנחנו לבד וכואבות לי הרגליים!'' אמרה רבקה ביאוש והתיישבה על האבן מהבוקר.
''טוב נצטרך לבלות כאן את הלילה, צריך להדליק אש, יש לך רעיון איך?'' שאל צ'אקץ
''זכוכית..'' היא אמרה. ''איפה נמצא זכוכית?'' צ'אק שאל והיא נגעה בשעונו שהיה על ידו.
''זה השעון של אבא שלי'' אמר צ'אק. ''הוא בעל הספינה?'' שאלה רבקה שרגילה למעמד גבוה.
''הוא מת'' אמר צ'אק באדישות. ''מצטערת'' היא אמרהו צ'אק הוריד את שעונו והחל לקושש עצים שנפלו על הריצפה.
''אני אביא את הפירות שראיתי לא רחוק מפה'' אמרה רבקה והתחילה ללכת.
צ'אק קטף מספר עלי בננה שיהיו להם מצע למיטה מאולתרת.
הוא התיישב ליד ערמת עצים שאסף וניסה להדליק את האש, רבקה חזרה עם מספר בננות צהובות, היא דרכה על שימלתה ועפה קדימה.
''רבקה!'' אמר צ'אק ההנלנ ורץ אלייה, היא קמה מהריצפה וניקתה את שמלתה, עינייה היו על סף דמעות.
''את בסדר?'' שאל צ'אק והושיט לה יד. ''לא! אני תקועה על אי בודד עם נער שאני לא מכירה בלי אוכל מים והצלה! ואין לי מיטה רכה לישון עלייה!'' היא צעקה והדמעות יצאו מעינייה ללא שליטה.
''את חושבת שאני רציתי להיות כאן?! קפצתי להציל אותך בטמטום רב! יכולתי להשאיר אותך לטבוע אבל לא! קפצתי להציל את החיים שלך, הדלקתי לך אש, הכנתי לך מיטה!'' אמר צ'אק בכעס, הוא בן אדם שקט בדרך כלל אבל שבאים אליו בטענות הוא לא יכול להירגע.
''עזוב!'' אמרה רבקה וניגשה לאש, צ'אק התיישב ליד המים רחוק מהאש ומרבקה, החושך ירד והתחיל להיות קר ועם כל שעה שעברה רבקה הרגישה יותר רע בנוגע לצ'אק.
היא נגשה לסירה ולקחה שמיכה נוספת וניגשה לצ'אק.
''קר פה...תתכסה'' אמרה רבקה ונתנה לו את השמיכה, צ'אק לקח את השמיכה ולא דיבר, רבקה התיישבה לידו בשקט.
''אני מצטערת'' היא לחשה בשקט, צ'אק שתק. ''בוא ליד האש'' היא אמרה והוא הניד בראשו, רבקה קמה משם וניגשה בחזרה לאש....
*בוקר*
רבקה התעוררה מרעש חזק, היא פקחה את עינייה וראתה את צ'אק שובר עצים.
''מה אתה עושה?'' היא שאלה. ''אני לא יודע כמה זמן נהיה כאן, צריך להכין סוג של מחנה, ישנת טוב?'' צ'אק שאל וגרר את העצים. ''כן תודה'' היא ענתה לו.
''איפה למדת לעשות את כל זה?'' היא שאלה.
''אבא שלי תמיד הכין איתי מחנאות ולימד אותי דברים כאלה'' אמר צ'אק.
''מתי הוא...''התחילה רבקה לשאול ונעצרה מחוסר נעימות.
''לפני שנתיים, הוא נפל מהספינה וטסע'' אמר צ'אק, רבקה הבינה כמה נפשית היה קשה לו לקפוץ מהספינה.
''לכן קפצת בלי לחשוב? חשבת שאתה מציל אותו?'' שאלה רבקה, צ'אק משך באפו והנהן.
''בן כמה אתה בכלל?'' שאלה רבקה. ''17 ואת?'' הוא ענה ושוב משך באפו.
''16'' היא ענתה וצ'אק הסתכל עלייה בהלם. ''מה?'' שאלה בהיסוס.
''הייתי בטוח 20 ומשהו..'' הוא אמר בהלם.
''שרצת על הסיפון בכית, למה?'' שאל צ'אק והוסיף קרש למדורה, הוא התיישב לידה והתחמם.
''אצל העשירים ההורים משדכים לבנות בעלים בגיל צעיר, נער ממשפחה עשירה אחרת בלי להתחשב ברצון הילדה, זה מה שקרה.. יצאנו לשייט הזה עם המשפחה ההיא, לא ידעתי שזה יקרה מהר כל כך ואז בערב הם אמרו לי שזה הארוס שלי'' רבקה סיפרה בשקט.
''אז ברחת?'' שאל צ'אק והיא הנהנה. ''אז כרגע את מאורסת? את בת 16 ומאורסת?'' צ'אק שאל.
''כן, אבל אני לא הולכת להתחתן איתו.. אני לא מכירה אותו, הוא מכוער, הוא חנוך, לא רוצה אותו'' היא אמרה בכעס.
''תמיד רציתי להיות עשיר, עכשיו אני מתחרט'' אמר צ'אק בחיוך.
''מאיפה אתה?'' שאלה רבקה. ''קנדה, מונטריאול, קיוובק'' ענה צ'אק.
''אני מוונקובר'' היא אמרה וצ'אק חייך, הבטן של צ'אק קרקרה ורבקה צחקה.
''אני אלך לדוג'' אמר צ'אק. ''איך?'' שאלה רבקה וצ'אק הרים את ידיו, היא צחקה צחוק קטן.
''בהצלחה'' היא אמרה, צ'אק הלך למים, הוריד את בגדיו ונשאר בבוקסר, הוא נכנס למים לנסות לדוג.
בינתיים רבקה חיפשה אוכל ומים באי, היא הלכה לתוך היער בהיסס, פחדה להיפגש עם חיות לא נעימות ובעורך מפתיע מאוד היא מצאה מעיין מים קטן. היא חייכה לעצמה ורצה לשם, היא נכנסה בשורש שיצא מתוך האדמה ועיקמה את רגלה. רבקה נפלה על הקרקע ולא הצליחה לעמוד, רגלה ממש כאבה לה, היא לא ידעה מה לעשות עכשיו..ללכת היא לא תוכל והיער מלא בחיות מפחידות..
כמה זמן יקח לצ'אק להבין שהיא נעלמה? אם בכלל..
נשארה לה רק ברירה אחת.
''צ'אאאאאאקקקק!!!!''
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
