Oh My God. מאיפה להתחיל בכלל, לעזאזל?!

היה מדהים. מהמם. שווה. מטורף והכי הכי כיף בעולם! אין לכם בכלל מושג כמה אני מאושרת שיצאתי בסוף! D:

בכל אופן, ראו הוזהרתם- זה הולך להיות פוסט ארוך ביותר, שיתאר כל פרט לא חשוב וכל ציטוט אידיוטי שאני זוכרת.

זה שווה למרות זה ארוך. מאוד. - השקעתי!

אם אתם מאוד עצלנים, אתם מוזמנים לקרוא רק את הסיכום שכתבתי. למרות שחבל.

אז תתכוננו, כי הנה זה מתחיל... :)

הפלמ"ח הוא בעצם מסע קיץ של 4 ימים, שאליו יוצאת כל תנועת בני המושבים ביחד.

הסיפור מסגרת הוא שאנחנו בעצם התגייסנו לצבא הפלמ"ח, ואנחנו נלחמים בבריטים ובערבים שמאיימים על ארצינו (ביניהם; בריטי ספירס, סאלים דיון ופלסטינה אגילרה).

אנחנו, צורן היינו 25 חניכים בערך (כולל 4 שנטשו בשלבים שונים), ויצאו איתנו... (רגע, סופרת) 7 מדריכים! ולכל אחד מהם היה שם פלמח"י ונשק מאגניב:

עודד שם טוב, אורלי-שחר זרוב(י)בל, עדי עדינה, דָסק-עידו עידונה, תומר סלאח, יעל רכזת ההדרכה, ועומר רוחחה (כששאלתי היא הסבירה שבמקור זה היה רוחמה, אבל אז היא שינתה את זה כי רוחחה יותר זרם לה). אוסקו לא יצאה

וגם לחניכים הנהדרים היה שם פלמח"י, ואני המצאתי כמה שמות יפים. אני הייתי מרגלית.

ואז באה לי הברקה, אז ליאור הייתה חנה. וחן הייתה חיה, ומאיה דינה. והייתה קבוצה גדולה של בנות שלכל אחת היה שם מהסוג: חור, חורחה, חררה, חורחור וכו' וכו'...

בכל מקרה, חילקו את כל היישובים ל-5 חטיבות: כרמלי, אלכסנדרוני, הראל, יפתח והנגב. צורן, כפי שכבר הבנתם אני מניחה, היו כרמלי (:

יחד איתנו היו לב שרון החמודים ובאר טוביה (ה... אממ... חמודים פחות).

כצפוי (ואולי בעצם לא כל כך), צורן הייתה הקבוצה המורעלת ביותר. ברור, עם קול כמו של אורלי איך אפשר שלא ישמעו את הקבוצה שלך הכי חזק?

אחרי שיצאנו ב-7:00 בבוקר, נסענו באוטובוס עם מנשה (וצרחנו כל הדרך) מאלכסנדרוני והגענו לתחילת המסלול, התחלנו במורל.

וכולם הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח. שרנו שיר שלב שרון המציאו עלינו מזמן, והוא הפך להיות מורל מקובל אצלנו;

"איזה כיף בצורן, איזה כיף בצורן-

אנטנות, קרינה וסרטן בחינם..."

ומאז כל כרמלי (ובעצם כל הפלמ"ח) שרו לנו את זה כל הזמן. אז שרנו איתם. והם שוב הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח.

עוד בסדרת המורלים הנגדיים שצורן זרמו איתם:

"ת-מיד שמח בצורן, שמח בצורן, שמח בצורן, אנטנות.",

"לאנטנה שלי שלוש פינות, שלוש פינות לאנטנה שלי,

לולא היו לה שלוש פינות,

לא היה זה גידול סרטני."

את היום הראשון אני זוכרת מעט במעורפל, אבל גם זה משהו. המסלול היה פשוט וקל למדי-נחל מורן (מזל שיש פלאייר), ולמדנו את כל המורלים של הפלמ"ח ושל כרמלי (שאם יהיה לי כח הם יופיעו כנספח בסוף הפוסט P:).

אחרי שהכנו נשקים מאולתרים ביותר (דָסק הצליח למצוא אפילו בפיסת העץ העלובה ביותר את ההדק שמשחרר קרני לייזר) עלינו על גבעה ושם שלחו לימדו אותנו את המנון הפלמח. ארבעה ימים ולא הצלחתי ללמוד אותו.

אבל החלק החשוב באמת, זה שבגבעה הזאת אמרו לנו לראשונה "אנחנו שואלים אם 'יש פה מישהו מצורן' ואתם עונים 'יאא!'."

ואז עומר אמרה "ואם שואלים אותכם אם העתקתם תגידו לא".

ואורלי תיקן ואמר לנו להגיד "להה".

בעצם, זה מורל של חטיבת הנגב, כמה שואלים "יש פה מישהו מחטיבת הנגב?" ואז כולם עונים "יאא".

אורלי (שעשה את היאא הטוב ביותר, כמובן) הסביר לנו ש"אתם לא עושים את זה טוב, זה לא יהה, זה יאא. גברי, עמוק- תתכווננו לזה!".

ובעצם, אתם לא ממש יכולים להבין בלי לשמוע את זה. זה היה ענק, ופשוט התחלנו לחפור על זה כל הטיול. אז אני כנראה אחפור על זה גם כל הפוסט.

בקיצור, כל הדרך הלכתי מאחורה אם נופר שלא בדיוק הייתה בנויה לטיולים והתלוננה כל הזמן (XD), או עם מאיה ונועה, באמצע כזה.

כשהגענו למחנה (חרבת חמיימה- שוב תודה לפלאייר) שמנו קודם כל את החפצים, ואז אני, מאיה ונועה התחלנו להסתובב ולנסות להכיר ילדים חמודים מכל מיני מקומות. ואז חברה של נועה מלב שרון גנבה לנו אותה, אז נשארנו בודדות ><

אגב, סתם כדי להשעיר את הידע הכללי שלכם, כל אותו יום בהיתי באיזה מדריך בלונדיני חמוד נורא מלב שרון (כפר הס, איתי, שם פלמח"י שלויימלה. אני מאוד יסודית).

בקיצור, פגשנו כמה ילדים חמודים מחטיבת הנגב, מעמק חפר. קורן, גלעד, גל, יעל (בנים כן, גם יעל), נועה ואביגיל (בנות).

אחר כך, כשנעמדנו בתור לאוכל כל צורן, כל המדריכים של כרמלי (קבוצה גדולה, כי מצורן היו 7 ולב שרון זה מלא מושבים קטנים ביחד) עשו מעגל מורל:

"יש פה מישהו מחטיבת כרמלי?" - "יאא!"

"גנבנו לנגב ת'מורל?" "יאא!"

והיה לנגב עוד מורל כזה של "נגב, מי יודע? נגב- אני יודע...", או משהו כזה, אז הם עשו:

"נגב, מי יודע? נגב-!" שקט. וזה נורא הצחיק מישהי שהייתה לידי ובדיוק שתתה מים, והיא פלטה אותם כמעט עליי XD

האמת, זלזלתי- אני מודה. בפוסט הקודם כתבתי שנאכל רק אורז ושוקולד השחר 4 ימים, אבל תכלס ממש השקיעו בנו בקטע של האוכל (ובקטע הכללי, האמת). ליום הראשון היה אורז, שניצל, סלט ועוד כל מיני דברים. אני אכלתי רק אורז וסלט, כי אני צמחונית (אמיתית, לא כמו כל אלה שכתבו שהן צמחוניות והן לא XD).

אני נועה ומאיה הלכנו לאכול באיזור של כרמלי (איזו חטיבה יא ווילי, כרמלי, והמחטי"ת חתיכה),

ומאיה אומרת: "הלוואי שמישהו היה בא לשבת איתנו..."

נועה: "מי?"

מאיה: "אורלי...!"

אני: "תפתחי ביסלי".

פשוט כל פעם שמישהו פתח חטיף (בעיקר ביסלי), הוא ישר בא לקחת (הרבה). הייתה פעם שישבנו, ודנה פתחה דובונים כמה מטרים טובים ממנו, ככה שהוא לא רואה אותה, והוא שואל "מישהו פתח דובונים?". הוא הריח את זה XD

בכל אופן, אחר כך הלכנו לישון, אני ומאיה, ואז נועה הצטרפה אלינו, וראינו כוכב נופל (באמת אבל). D:

היה קשה לישון שם, כי היו מלא אבנים ענקיות, וכל הזמן היינו צריכות להוציאו אותן מתחתינו.

לפני שנרדמנו מאיה חפרה על זה שהיא מפחדת מחזירי בר, כי המדריכים הפחידו אותנו בכוונה ואמרו שבהכנה היו מלא חזירים, חצופים כאלה. נרדמנו בערך באחת עשרה, וכאן תם לו היום הראשון.

כל המדריכים. ימין מלמעלה למטה: עודד, דסק, יעל, עומר. שמאל מלמעלה למטה: תומר, אורלי, עדי.

5:15, בוקר טוב. להחליף בגדים בשק שינה, קפיצה מהירה לשירותים הכימיים, להסתרק, לצחצח שיניים, לקפל את השק"ש ולשים את התיקים הגדולים במכולה הענקית.

אחר כך אני, ליאור ואורלי הלכנו להביא את הקיטים (זה אוכל שכל אחד סוחב חלק ממנו בתיק, ואז אוכלים אותו בשעת צורה, או לחילופין; ארוחות בוקר וצהריים).

אז הוא קיטר על כמה שכבד לו, "למה לי כבד ולכן לא?"

"גם לנו כבד, רק שאנחנו לא מתלוננות על זה...".

התחלנו לנקות את הגזרה שנתנו לנו, מלכלוכים שלא רק שלא צורן לכלכו, אלא שהם בכלל פריהיסטוריים, בטח מתקופת הפלמ"ח האמיתי. חוץ מזה, אני בטוחה ששאריות בדלי סיגריות זה גם זבל שלנו... ><

היינו אמורים לצאת ראשונים, אבל התעכבנו כי היו שלוש חניכות שלא הרגישו טוב... אבל חטיבת כרמלי יצאו ראשונים בכל זאת, אז לא נורא (:

אני לא ממש זוכרת מה היה ביום השני, אפילו יותר מביום הראשון. רק שכל היום אורלי שאל אותנו שאלות וענינו לו "יאא!".

טיפסנו את הר מירון, ואז ירדנו ממנו. כן, המון משמעות הייתה במסלול הזה. אני כ-ל הזמן נפלתי, וכל הרגליים שלי פצועות עכשיו לגמרי, וזה ממש מרגיז

הארוחת בוקר הייתה מאגניבה, כמו שאמרתי- השקיעו בנו באוכל, אנחנו נורא מפונקים XD

הביאו לנו שקיות שוקו, מלא גבינות וקוטג', לחמניות וירקות. שוקו!

בזמן שאכלנו, עומר (רוחחה D:) ועוד כמה בנות רקדו שירים של כמעט מלאכים, ומישהו כזה: "וזה היה כמעט-כמעט מלאכים" P:

אחר כך, גון ונטע (ועוד כמה בנות) המציאו מורל כזה: "מה קרה לחטיבת הנגב?"

"גנבו להם את המור-אל,

גנבו להם את ה-יאא!

איזה פאדיחה עדיף להיות עציץ!".

והיה נורא חם. אחר כך עשו לנו איזה הסבר יחד עם לב שרון, אז כשסיימנו אותו מדריך בלונדיני מדובר מהיום הקודם אמר:

"עכשיו בואו נשיר את השיר שכולנו אוהבים,"

וכולם ביחד: "איזה כיף בצורן, איזה כיף בצורן-

אנטנות, קרינה וסרטן בחינם...".

ואז עקפנו אותם, "צורן עוקפים את לב שרון?". "יאא!". התקדמנו במסלול, ועודד ואורלי התחילו להמציא כל מיני סיפורים מפגרים על כל מיני מקומות, כי הם לא זכרו את ההסבר האמיתי XD

עדי: "אז... יש למישהו שאלות?". עודד: "שאנחנו לא יודעים לענות עליהן..."

אחר כך אכלנו צהריים, ועשינו שיחת סיכום כזו, שכל אחד אמר מה "הפרח שלו והקוץ שלו". אז כל המדריכים התלוננו על זה שהיו פערים עצומים בקבוצה, כי היו כמה בנות (ואני ביניהן) שהלכו ממש לאט ונתקעו מאחורה עם אורלי, תומר ועודד. רציתי לכתוב שהן תקעו אותם מאחורה, אבל זה לא נשמע לי כ"כ טוב.

כמעט כולם התחילו מהדבר הרע, ואז דסק כזה: "אני אתחיל מהפרח, כי אני בנאדם חיובי...".

אחר כך התקדמנו למחנה, ואורלי הצביע על איזה הר רחוק: "רואים את ההר עם האנטנות? שם היינו."

אני: "זה צורן?". אורלי: "יאא!". XD

בערב, כשהגענו למחנה, אכלנו ארוחת ערב (זה כאילו אנחנו כל הזמן אוכלים... אופס, לא רק כאילו); קציצות כאלה של המבורגר, שניצל תירס לצמחוניים, פסטה וסלט. אני לקחתי פסטל'ה ושניצל תירס, ושוב ישבתי עם מאיה ונועה. D:

אחרי שסיימנו שאלתי את עודד איך קוראים למדריך הבלונדיני מלב שרון, אז הוא ענה לי שאיתי ואז כזה;

"למה הוא חתיך?"

"לאאא" (בלתי משכנע בעליל).

"תודי שהוא חתיך"

"לגמרי."

ואז איתי הזה בדיוק בא והתיישב שם, ועודד אומר לו "איתי, שמעתי שיש חניכות שמאוהבות בך. "

"שמעתי שיש מדריכים שמאוהבים בך... " נו טוב, אפשר להבין אותם XD

אחר כך, עשו תחרות כזו בחטיבות, שכל קבוצה התחרתה בקבוצה השנייה, וכמו שאמרתי קודם, אנחנו היינו בכרמלי עם באר טוביה ולב שרון, אז היינו נגדם.

אותם פיצלו לקבוצות, ואותנו לא, כי אנחנו מאגניביים D:

בקיצור, בהתחלה עשינו המון מורל, וכל הזמן שרו לנו על האנטנות, למרות שתכלס כבר שנים שאין בצורן אנטנות. XD

שרנו כל הזמן, ותמיד כשביקשו שקט, אורלי ותומר אמרו כזה "שקט, שקט לב שרון!".

כל פעם התחלנו מורלים, ואז באר טוביה הצטרפו, והשתיקו אותנו, אז תומר ואורלי שוב כזה "באר טוביה, שקט- מה אתם לא קולטים?!".

אני לא זוכרת את המשימות, אני רק זוכרת את הקטעים האלה, כי הם היו מ-מ-ש מצחיקים XD

ובסוף בכל אופן לא אמרו מי ניצח, כי כאילו בריטי ספירס בא וגנב את התוצאות. אז אורלי כזה "אנשים לא מודים שצורן ניצחו?", "יאא!". P:

ואז הלכנו לישון, ושוב היה קשה מאוד, כי ישנו על אבנים, רק שהפעם הן היו ממש קטנות, אז גם לא יכולנו להוציא אותן :\

וירא אלוהים כי טוב, ויתן לנו עוד יום בפלמ"ח D:

ושוב אותו סיפור; בוקר ב-5 לפנות בוקר, החלפת בגדים, שירותים כימיים, סירוק, שיניים, שק"ש, קיטים ויצאנו לדרך D:

באמצע הלילה נועה העירה אותי ואת מאיה (בטעות), כי היא התעוררה והשק"ש שלה היה מלא מים שנזלו מאחד הברזים, מסכנה!

אני חושבת שזה היה היום הכי כיף. למרות שבבוקר נופר הייתה ממש מעוצבנת כי לא הרשו לה להשאר ולא ללכת למסלול, וסגל וליאור וייל חזרו הביתה, אבל בכל זאת היה מאגנייב.

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר, עשינו מעגל משחקים ממש ארווך, "באני, באני", "בהה" (תומר, עודד, דסק ואורלי משוגעים XD), ו"למפדו".

בגלל שעמדנו לאנשים בדרך, התחלנו לעשות להם כל צורן גשר כזה, ועשינו מורל צורן בזמן שהם עברו מתחתינו, זה היה מאגניב.

ועודד ותומר עשו תמיד למדריכים "גשר צורן מתמוטט..." וכולם הצטרפו אליהם. בקיצור זה היה נורא נורא מצחיק. P:

אחר כך הגענו לעלייה. ה-עלייה.

זו הייתה עלייה ק-ש-ה, ארוכה, בשמש. והיה כל כך חם. כל כך כל כך חם.

הלכנו בתור, ואני הייתי אחרי אורלי שהלך אחרי תומר. ומאחורה מור כל שנייה דחפה אותי. מציקה.

בכל אופן, למרות שהעלייה הייתה ממש קשה, היה לי מזל שהייתי מאחוריהם כי הם כל הזמן שרו שירים מצחיקים, ודיברו על כמה שקר להם, ושהם נהנים... P:

וחפרו על הדיאטה של עודד.

אורלי: "צורן נהנים בעלייה? ". "יאא!"

"לצורן קר? ". "יאא!"

באר טוביה המעצבנים היו ישר לפנינו, וכל פעם שהיה טיפה צל הם עצרו ותקעו אותנו בשמש, אז התחלנו לשיר להם:

"מדברים על הסרגל והקבוצה לא מבינה, נהנהנהנהנהנהנהנהנהנהנה,

באר טוביה זונה של התנועה! נהנהנהנהנהנהנהנהנהנהנה".

ואז אורלי התחיל להאשים את לב שרון שהיו מאחורינו. "לב שרון, נו באמת, די..." וכאלה P:

ואז סיימנו את העלייה. או בסגנון אורלי-יי יותר:

"צורן סיימו את העלייה?" - "יאא!".

האמת? היה כיף. למרות שזו עלייה ממש קשה והכל, זה היה נחמד כזה ברגע שסיימנו, כי את העייפות שוכחים, אבל זוכרים את הדברים המצחיקים שקרו.

ישבנו לנוח איזה חצי שעה- שעה; עודד דסק ואורלי גמרו לכולם את האוכל, ועודד היה נורא דוחה, אבל אני לא אזכיר למי שלא זוכר... אחרי זה חזרנו ללכת, והגענו ל... איפשהו. ושם מילאנו מים ואכלנו ארוחת צהריים. בשלב מסויים המים נגמרו מהמיכל, אז כמה אנשים הלכו להביא עוד, ונשארנו לשבת שם איזה שעה וחצי, או אולי אפילו יותר... עומר ואורלי חילקו פ'ינוק עם 12 דיברות המדריך, ולמרות שאני בטוחה שהרוב מכירים אותן, הייתי חייבת להוסיף אותן לפוסט:

המדריך לא טועה בדרך - הוא מנווט אחר דרכים חלופיות.

המדריך לא מזריק סמים - הוא מזריק רק רעל.

המדריך לא מרביץ לצופיפיניקים - הוא פשוט שולל את תנועתם פיזית.

המדריך לא מזיע - הוא פשוט שותה החוצה.

המדריך לא גומר לחניכים את האוכל - הוא בודק שהוא לא מורעל.

המדריך צודק.

המדריך תמיד צודק.

במידה והמדריך טעה, שני הסעיפים הקודמים נכנסים לתוקף.

המדריך לא מכה את חניכיו - הוא מלמד אותם התגוננות עצמית.

החברים של המדריך לא מוזרים - הם גם מדריכים.

המדריך אינו מתגעגע לאמא - הוא מזדהה עם מרקו.

המדריך אינו אלוהים - הוא פשוט... אה... טוב נו, הוא כן.

בכל אופן, אחרי הרבה זמן קמנו סופסוף וחזרנו לצעוד. הייתה מולנו עוד עלייה, אבל הפעם קצרה כזו, חדה, שרואים את הסוף שלה. כמה מהמדריכים שלנו החליטו שהם רצים את העלייה, ורוב החניכים הצטרפו אליהם. התחלנו לרוץ ואנשים לא הבינו מה אנחנו עושים, ואז מישהו זרק כזה מאחורי "מזוכיסטים", והתחלתי להתפקע מצחוק, אז לא יכולתי להמשיך לרוץ (תירוצים, תירוצים).

אחר כך הגענו לאיזה מקום ו- שוב- עצרנו, (כבר היה 17:00 ככה...) והתחלנו באימונים לקראת הפריצה לביריה.

סידרו אותנו בשני תורים, וחילקו לנו תפקידים; קשר, צלף, חבלן, תצפיתן וחובש. אני הייתי תצפיתנית, אז הייתי הכי מקדימה. D:

המשכנו "להתאמן" עוד כמה זמן, עד שהגענו לעלייה חדה כזו, שהסבירו לנו שרצים אותה כזה בתור ומחזיקים ידיים, אני הייתי אחרי אורלי ולפני ליאור (אותן אותיות, קול XD).

אז התחלנו לרוץ את העלייה, כל אחד מושך את זה שמאחריו, ובאותו הזמן אורלי עשה מורל וצעק כ-ל הזמן, אז החלטתי שנראלי שהוא סוג של סופרמן. איך יש לו אנרגייה גם לרוץ בעלייה וגם לשיר?

היד שלי כל הזמן החליקה משל ליאור, כי הם רצו נורא מהר שם למעלה. אורלי: "איזה כיף כשהידיים מזיעות, הא?".

ואני רציתי לענות לו יאא, אבל לא הייתי מסוגלת. P:

בכל אופן, זו לא הייתה עלייה כזו ארוכה ובסופו של דבר הגענו לסוף, והיד שלי נורא כאבה. מדהים כמה שאורלי מושך...  אהמ-תרתי משמע-אהמ.

זהו, ותכלס נשארו לנו עוד כמה מטרים ללכת והגענו למקום שבו אכלנו ארוחת ערב. ואני שוב נפלתי. ונפצעתי ברגליים, כמובן, איך לא? ><

אני עדיין לא מבינה את אלה שהתלוננו שהם נשארו רעבים אחרי הארוחת ערב, כאילו- אנחנו אוכלים בטיול הזה בערך כפול ממה שאנחנו אוכלים בבית, כי כל חצי שעה אנחנו אוכלים חטיפים, אז איך הם נשארים רעבים?

בכל מקרה, אחרי שסיימנו כולנו לאכול, עשינו כל צורן מעגל משחקים כזה מטורף, עם כל המשחקים הכי מפגרים; באני, באני; למפדו; בה; משחק המחמאות; פסיכולוג... וכשנמאס לנו מהמשחקים, התחלנו לעשות מלאמלאמלא מורל, חפרנו על ה"יאא!" ועשינו שוב גשר צורן. היה כזה כיף! (:

אחרי זה, אירגנו אותנו לקראת הפריצה לביריה, התפקיד של צורן היה להפעיל את הפצצה. בקיצור, בגלל שהיינו חטיבת כרמלי היינו יחד עם באר טוביה ולב שרון. הסבירו לנו שצריך ללכת בתור, ולהכנס לקטע, ושבאמת יהיה פיצוץ ושיש בריטים אמיתיים. יאא. XD

אורלי: "תעשו מלא מורל, צורן!"

עודד: "לא, לא עושים מורל."

אורלי: "אוקיי, סליחה, טעות שלי, לא עושים מורל." (לעודד באכזבה): "בכלל לא?".

עודד: "לא."

אורלי: "אה...".

הם אמרו לנו שאסור להרביץ לבריטים, ואם בכל זאת קרה ו, אז תומר החליט ש"תאשימו את באר טוביה. מכות זה באר טוביה, כל השאר זה לב שרון."

אורלי: "כן, מכות זה באר טוביה. עיכובים, רעש וכל דבר אחר זה לב שרון. וצורן מושלמים.".

"כן, צורן מושלמים!"

ובזמן שהמדריכים של לב שרון ובאר טוביה הסבירו לחניכים שלהם על הפריצה ועל מה עושים, המדיכים שלנו היו עסוקים בלהקשיב למדריכה של באר טוביה, ולספר לנו כמה שהיא נוראית. עודד: "שומעים? היא צועקת עליהם. תכף היא בטח תרביץ להם."

אנחנו כולנו בשקט מקשיבים, ותומר כזה: "שקט, לב שרון, מנסים להבין פה משהו." 

אחר כך, המדריכים של לב שרון אמרו: "לב שרון הולכים לפרוץ לביריה?" והחניכים ענו כזה "יאא" שקט.

אז אורלי אמר: "וואו זה היה עלוב. בואו נראה להם איך עושים את זה," וצעק "צורן פורצים לביריה?!".

וכולנו צעקנו: "יאאאאא!".

וככה, בראש מורם ובגב זקוף יצאנו, ובכן, לפרוץ לביריה. ומדריכינו היקרים ממש נכנסו לקטע. ממש אבל.

אורלי כל שנייה: "היום פורצים לביריה, היום פורצים לביריה, היום פורצים לביריה, פורצים ל-ביריה!" (על הלחן של 'כולם להוזיז ת'טוסיק XD). ודסק עובק כזה בתור ומסדר אותנו עם הרובה עץ שלו: "פלס, פלס, פלס, פלס..." ואז עודד התחיל לעבור אחריו ולומר "קרן, קרן, קרן, קרן...". P:

אורלי: "כולם להכין את הנשקים!"

שירי: "הנה הנשק שלי"

אורלי: "על מי את עובדת, זו האצבע שלך"

דסק: "תגידי לו שזו לא סתם אצבע והתקנת שם מכשיר שמשחרר גלים רדיו-מגנטיים."

שירי: "זו לא סתם אצבע יש שם מכשיר שמשחרר גלים רדיו-מגנטיים."

אורלי: "אה, נו, אז למה לא אמרת קודם?".

כמובן שאת הכל הם לחשו, כי הבריטים היו יכולים לקפוץ עלינו מכל פינה. יאא.

ואז הגענו לביריה, והשמיעו כזה במגפון "פעל, פעל!", אז רצנו להפעיל ת'פצצה ולהסתתר. ואז... ובכן, הפצצה הופעלה. אז שמו כאלה סאונדים של פיצוץ ועשו זיקוקים, בקיצור- לגמרי השקיעו בנו

אחר כך היה טקס לכבוד הפריצה המוצלחת ביותר, והקרינו סירטון קצר שצורן הכינו.

אורלי: "צורן הכינו את הסרט?!"

"יאא!"

"צורן מופיעים הרבה בסרט?!"

"יאא!".

וחטיבת הנגב נורא כעסו עלינו שהעתקנו מהם. כנגמר הסרט, אורלי שוב צעק: "צורן הופיעו הכי הרבה בסרט?!". "יאא!".

ואחר כך בא איזה מישהו ואמר: "אני עכשיו אגיד, בשיא האדישות 'הידד היאח', ואתם תשאגו, 'מסע פלמ"ח, הבנתם? ".

הוא: "הידד, היאח."

כולם: "מסע פלמ"ח!!!"

הוא: "הידד, היאח."

כולם: "מסע פלמ"ח!!!"

הוא: "הידד, הי - אח."

כולם: "מסע פלמ"ח!!!"

הוא צועק: "הידד היאח!"

כולם: "מסע פלמ"ח!"

ועד 12 בלילה החזיקו אותנו שם, כשלמחרת היינו צריכים לקום ב- 5:00 בבוקר. ואז, בסופם של יום ופריצה מוצלחים, הלכנו לאיטנו לשטח שבו ישנו, וזה היה הלילה הכי טוב שלנו. לפחות שלי. בעיקר בגלל שאחרי שהסתיימה הישיבת מדריכים, הם באו ואמרו לנו:

"ביטלו את המסלול מחר, יאא." (נחשו מי אמר את זה...).

וזה, בעצם, אומר שמחר במקום ללכת שעתיים, אנחנו נוסעים ישר לכינרת. זאת אומרת, לשלולית. <:

ושוב, לקום ב-5:00 בבוקר, בפעם האחרונה. התארגנו, שמנו את התיקים במכולה, ובזמן שחיכינו לשאר החטיבה (כרמלי, ותודה ששאלתם), הלכנו לנקודת תצפית. עודד התחיל להמציא על כל מקום שראינו איזה סיפור אידיוטי. "אל תספרו את זה להורים." 

אחר כך, כשלב שרון ובאר טוביה הואילו בטובם להגיע, הלכנו למקום שבו אכלנו (הגזרה שלנו) ועשינו שורה ענקית כזו והתחלנו לנקות. זה היה נורא מרגיז, כי זה אוכל של כל החטיבות, ודווקא אנחנו היינו צריכים לנקות אותו. זו רק אני, או שכרמלי תמיד נדפקים איכשהו? ><

אחר כך, חזרנו והתיישבנו לחכות לאוטובוסים שיקחו אותנו לכינרת, שיחקנו שוב 'בה' (והמדריך-הבלונדיני-החמוד-מלב-שרון הצטרף אלינו!), ואכלנו את מה שנשאר מהחטיפים שלנו. או, ליתר הדיוק, דסק ואורלי אכלו את מה שנשאר מהחטיפים שלנו.

אחר כך הגיע האוטובוס, וישבתי בשורה האחורית יחד עם: עודד, נועה, נופר ואורלי. ושני האחרונים נרדמו לי כל אחד על כתף - תפוסה - אחרת. XD

ואז הגענו לחוף ש... אליו הגענו. אכלנו ארוחת בוקר והיינו צריכים לחכות מלא זמן עד שנכנסנו לכנרת, כי נכנסו לפי חטיבות, וכרמלי הייתה אחרונה (מישהו אמר כרמלי תמיד נדפקים איכשהו?), אז המשכנו לשחק ולעשות מורל. ועשינו שיחת סיכום.

ואז המדריכים שלנו התחילו להשתגע. עודד עשה לכל העולם אווירון, ואז גם לאורלי ולתומר יחד. (יש תמונה!) XD

עודד עושה לאורלי ותומר אווירון, תומר מאחורה.

אחר כך, לקבלת המפקדת חטיבת כרמלי נמתחה להקשב. פירקו את הפלמ"ח (דמעות) והקימו את צה"ל, אז אנחנו התגייסנו, ברור.

כל המדריכים היו מפקדים, והמחטי"ת (עדנ-ה, היא מצורן. היא מצורן, היא מצורן...) הייתה הרמטכ"ל או משהו בסגנון. הם לגמרי נהנו להשפיל אותנו, והורידו חצי חטיבה לשכיבות סמיכה.

בקיצור, המדריכים כולם עשו לנו "3,2 - הקשב! 3,2 - הקשב!".

ואז עודד המשיך בטעות פעם שלישית; "2-..." והסמח"ט (פארוק, אלוהים יודע איך קוראים לו) הכה לו כזה את הכובע וכולם מתחילים להתפקע, מישהו שאל כזה "יש פה משהו מצחיק?!", אז המדריך הבלונדיני (איך הוא תמיד מצליח להדחף לפוסט הזה?) מלמל "חוץ מזה שהרביצו למפקד...?".

ואז הסתדרנו בשורה ללחוץ את ידיהם המיוזעות בהחלט של המפקדים-מדריכים שלנו (של כל כרמלי), אז הבנים נתנו לנו מכות, זה היה משעשע ביותר. מהצד שלהם לפחות. ועדנה נתנה לכל אחד סיכה מאגניבה כזו של הפלמ"ח

ככל שהשורה התקדמה המדריכים הכו אותנו יותר חזק (מזל שצורן היו ראשונים, ואני הייתי שנייה בתור).

אני: "המדריכים של כרמלי נהנים להרביץ לחניכים שלהם?"

אורלי ועוד מישהו לא ידוע: "יאא!".

אחרי זה היה טקס קצרצר, ואחר כך....... הגיע תורה של חטיבת כרמלי להכנס לכינרת! D:

היו כאלה תחנות, ומשימות מתוך הישרדות. אבל אנחנו סתם נכנסנו למים כי לא היה לנו מושג מה לעשות.

עשינו מורל וכל פעם שהיה צריך למחוא כפיים (למה נראה לי שלא כתבתי את זה נכון?) השפרצנו מים במקום. בקיצור, סתם השתגענו שם.

אורלי: "צורן סתם עושים בלאגן?". "יאאא!".

אחר כך הלכנו לתחנה של משיכה בחבל, והמפעיל ה- אממ- מוזר במיוחד, אמר לנו להחזיק בדרכים מוזרות את החבל, וכששי שאלה אותו למה הוא ענה "כי זה מצחיק." כמה... ובכן, עמוק.

אחר כך עשינו עוד כמה תחנות, ונכנסנו שוב לתחנה בתוך המים, עשינו אותה, ואמרו לנו ללכת למשיכה בחבל.

תומר: "כבר היינו במשיכה בחבל..."

אורלי: "צורן דופקים ת'סדר?! ". "יאא!"

אחר כך הלכנו לתחנה שבה היה צריך לעבור מתחת למים, כשאתה מחזיק בחבל - הליכת זיקית - הכי מהר שאפשר. השיא היה 2.77 שניות. הרוב אצלנו היו גרועים, אני זוכרת שדנה עשתה בערך 4 שניות, ונטע 5... אבל חוץ מזה, היינו לגמרי גרועים. XD

עד שהגיע תורו של אורלי (סופרמן, כבר אמרתי?), והוא עבר את זה ב-2.60 שניות. אורלי שובר שיאים? יאא!

המשכנו להשתגע במים סתם עוד קצת, ואז דרור הרכז שלנו צילם כמה תמונות של כל החטיבה, ואז... יצאנו מהמים. כנראה.

אכלנו צהריים (כי היה תור בלתי נסבל בשירותים כדי להחליף בגדים), ואז הלכנו לשים את התיקים שלנו באוטובוס. אחר כך אני ועוד כמה בנות הלכנו להחליף בגדים, אבל הנעליים שלנו היו רטובות אז גם הגרביים נרטבו. רק דסק היה חכם מספיק כדי לשים קיות בנעליים וככה להפריד אותן מהגרביים. XD

אחר כך הלכנו לנקות את הגזרה שלנו, שהייתה בערך פי שלוש ממה שהגיוני לתת ל-21 חניכים (ארבעה נטשו באמצע) ו- טוב, 7 מדריכים.

עודד לא נסע איתנו חזרה באוטובוס, עדיין לא ממש הצלחתי להבין למה.

חן, נופר, ליאור ונטע הבוגדניות ישבו אחת ליד השנייה, ולי לא היה ליד מי לשבת, אז ישבתי בודדה לפניהן, ולידי ישבו תומר ואורלי.

נרדמתי לכמה זמן וכשהתעוררתי ניסיתי מאוד להקשיב למה שהם אומרים, אבל הם דיברו הרבה יותר מדי חלש, והיה ממש משעמם.

בגלל שנסענו עם מנשה  באוטובוס, עצרנו שם אצלהם ליד תחנת דלק, הורדנו אותם, ואני, מאיה ושירי ירדנו לשירותים.

שירי: "אנחנו מעכבות את כולם? ". "יאא!"

"כולם מחכים רק לנו? ". "יאא!".

אחר כך המשכנו לסוע הביתה (עברתי לשבת מאחורה) וכל החצי שעה שנותרה עשינו מורלים, כי 'בעקבות' היו שפנים מדי בשביל לעשות איתנו תחרות, אז הם ברחו (לא לשאול, כי לא תקבלו תשובה). ><

תומר הצטרף אלינו מאחורה, והוא ואורלי המציאו שירים על כל העולם, אישתו ופילגשו.

ואז הגענו לכניסה לצורן. אורלי: "צורן הגיעו הביתה?". "יאא!"

"צורן סיימו את הטיול?". "יאא!"

"צורן נהנו?". "יאא!"

"צורן מאוד נהנו?". "יאא!"

"מאוד מאוד נהנו?". "יאא!"

"חפרנו?". "יאא!"

"אנחנו עדיין חופרים". "יאא!".

ואז הגענו, ובעצם הכל נגמר. סוף העולם הגיע. נפרדנו מכל המדריכים ש- אני לפחות- כבר לא אראה, כי אני לא חניכה של אף אחד מהם (כמו שאמרתי, עודד נטש אותנו בכינרת) ובשנה הבאה יהיו לי מדריכים אחרים.

ו... טוב, הלכתי הביתה. איזה סיום עלוב.

זה היה הטיול הכי מדהים וכיפי שהיה לי בחיים, ואני פשוט מאושרת שיצאתי בסוף, יותר מאושרת ממה שאתם יכולים להעלות על דעתכם.

זה היה טיול כל כך שווה, לא הפסקתי לחייך לרגע. וגם אם הפסקתי, אני לא זוכרת את זה, ככה שזה לא באמת משנה.

אני כל שנייה שרה את המורלים שלנו ואומרת יאא, וההורים שלי לא מבינים מה יש לי. אה, ואתמול בערב דיברתי עם שירי כמה שעות טובות על עודד ואורלי. זה נורא מעניין, תנסו גם.

אגב, כל מי שקרא את כ-ל ה-3855 מילים האלו והגיב, נסגד.

יש לנו את המדריכים הכי שרוטים, מדהימים ומורעלים שיכולים להיות,

עודד, אוסקו, אורלי, עומר, דסק, עדי, תומר ויעל,

ואני אתגעגע אליהם הכי בעולם.

צורן? אימפריה! אין כמוכם! ♥