Chiharu <3

"והם נעמדו סביבו במעגל, עשרים, שלושים איש, והמעגל הלך וקטן. ועד מהרה לא יכול המעגל להכיל את כולם, והם החלו דוחפים, נדחקים ודוחקים, וכל אחד מהם מבקש להיות קרוב יותר מכולם אל המרכז.

והנה באחת נפל תחתיו בתוכם המעצור האחרון, והמעגל נפל תחתיו. הם הסתערו על המלאך, התנפלו עליו, הפילו אותו ארצה. כל אחד ואחד רצה לנגוע בו, ביקש לו חתיכה ממנו, נוצה קטנה, כנף קטנה, ניצוץ מאשו המופלאה. הם קרעו את בגדיו, את שערותיו, את עורו, הם מרטו אותו, נעצו את טפריהם ושיניהם בבשרו, התנפלו עליו.

אבל הגוף האנושי מוצק הוא ואינו נקרע על נקלה, אפילו סוסים קשה להם לעשות זאת. ועד מהרה הבהיקו פגיונות, ננעצו וביתקו, קרדומים וסכינים שרקו בשיסוע איברים, שברו ברעש עצמות. כהרף עין היה המלאך מבותר לשלושים בתרים, ויש איש מן החבורה חטף לו חתיכה ונסוג, אחוז תאווה אדירה לאכול אותה. מחצית השעה לאחר מכן נעלם ז'ן-באטיסט גרנוי מעל האדמה בלי להשאיר זכר.

כשסיימו אוכלי האדם את סעודתם ושבו להתכנס סביב המדורה, לא נאמרה שם מילה אחת. מעת לעת היה מישהו זע מעט, יורק עצם, ממצמץ חרש בלשונו דוחף ברגלו שארית פיסת אריג כחול אל המדורה: כולם היו נבוכים במקצת ולא העזו להסתכל זה בזה. כל אחד ואחד מהם, איש או אישה, כבר ביצע רצח או פשע מתועב אחר. אבל לאכול אדם? דבר מחריד שכזה, כך היו סבורים, לא יהיו מסוגלים לעשות לעולם. והם השתוממו מפני שהדבר היה קל כל כך, ומפני שלמרות מבוכתם לא אחז בהם שמץ שך ייסורי מצפון. הפוכו של דבר! אמנם קיבתם כבדה במקצת, אבל לבם קל. את אפילת נשמתם מאירה פתאום עליצות נעימה. ועל פניהם נראה פתאום נוגה עדין ובתולי של אושר. אולי זאת הסיבה מפני מה הם מתביישים לזקוף את עיניהם ולהביט איש אל עיני רעהו.

כשנועזו לבסוף לעשות זאת, תחילה בגניבה ואחר-כך במישרין, היו אנוסים לחייך. הם היו גאים להפליא. בפעם הראשונה בחייהם עשו דבר מתוך אהבה."

זהו עמוד הסיום של ספר הנקרא "הבושם". אישית, אני מאוד ממליצה לקרוא אותו. ספר עשיר, בעל שפה יפה והתוכן- אין לי מילים. הסופר, פטריק זיסקינד, הוא פשוט גאון לדעתי:

" ז'ן באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה-18 בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגיליוטינה. התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל ריח גוף.

ככל אשר גדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח-הריחות, את הריח האמיתי, המזוכך ביותר. את הוויית הריחות- ריח נערה.

הבושם הוא ספר של ניחוחות, יש בו ריחות מהמאה ה-18, צחנת הכרך וסירחון נשמתו של הרוצח נטול הריח."

זהו התקציר. עכשיו תחליטו אתם אם אתם רוצים לקרוא את הספר.

קריאה מהנה 3>

שנאה אהבה גאווה שאפתנות רצון עצלות יכולת רשלנות אמינות שתלטנות קנאה..

ועוד תכונות אופי ורגשות קיימים בכל אדם. לפחות ברוב.

זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. אצל מישהו השנאה לוקחת יותר מקום בלב, אצל מישהו האמינות. אצל אחר זו העצלות, ואילו אצלי? אני מניחה שחידה זו יהיה עליי עוד לפתור.

אני לא מסוג האנשים שנשארים בקשר אחד במשך כל חייהם. אני לא מסוג האנשים שמתחייבים עד סוף ימיהם. לפחות לא כרגע. אני מקווה אומנם שאמצא את האדם המתאים לי ביותר, אשר יהיה לי הכי טוב בעולם איתו, שאהיה מאושרת איתו, שהוא יהיה מאושר איתי. אך כרגע, אני רק מדשדשת. אחד מפה, אחד משם, ו..עוד אחד כנראה משם..

שמתי לב כי אחת התכונות המאפיינות אותי היא כתיבה מרובה של שלוש נקודות בסוף המשפט. דבר זה ככל הנראה מצביע על האי-יכולת שלי להחליט ישר, להתחייב, ולעשות לפחות משהו אחד שלא אצטער עליו בחיים.

אני מודעת לאופי שלי, מודעת לעובדה שאני יכולה לפעמים להיות מעט שתלטנית, קנאית, אך אני אמינה, לא גאוותנית, מעט עצלנית, ובעלת לב רחב. לפעמים אני פשוט נחמדה מדי, וזה לא טוב. לא בשבילי, ולא בשביל אותם האנשים שאני נחמדה אליהם כל כך. כמובן שיש גם אנשים שנורא קשה לי לסבול, אך מה לעשות. אני לא אהרוג אותם בגלל זה, נכון? (או שאולי במחשבה שנייה....)

אני משלימה עם מי שאני, עם מה שאני, ומנסה לשפר קצת פה, קצת שם. לקנאות פחות, להאמין בעצמי יותר ועוד. הדימוי העצמי שלי ברצפה, אך הביטחון אולי בס"מ גבוה ממנו. אני פדחנית, כולם אומרים לי את זה. אבל טוב לי ככה. אני אוהבת להיות שונה, במיוחד בישראל, ארץ זבת פרחות וערסים. אני לא מתכוונת לשפוט אותם, חס וחסה, כל אחד כמו שהוא. אך אני מניחה שהיינו יכולים להיות עולם טוב יותר אם הם היו פחות, או לא היו בכלל. אך כמו שאמרתי לפני כן, כל אחד כמו שהוא.

תקבלו אותי כמו שאני, ואם לא בא לכם- שיהיו לכם חיים טובים. אני לא צריכה מיליון חברים, לא מעניינת אותי הכמות. מעניינים אותי אנשים שניתן לסמוך עליהם, אנשים שתומכים, שעוזרים, שלא חשים את עצמם יותר מדי, מודעים למעלותיהם ולחסרונותיהם, מתחשבים.. נו, הבנתם.

טוב, אני לא מוצאת יותר מילים, דעות ומשפטים להמשך הפוסט, לכן אסיים בזאת.

עד הפעם הבאה,

נטינ' ^-^

בדיחה קטנה לתחילת הפוסט..

There are these three vampires.

The first vampire walks into a bar and says "Bartender, give me a shot of blood."

The bartender gives him the shot of blood, the vampire drinks it and leaves.

The second vampire walks into a bar and says "Bartender, give me a shot of blood."

The bartender gives him the shot of blood, the vampire drinks it and leaves.

The third vampire walks into a bar and says "Bartender, give me a shot of water."

The bartender asks "Why do you want a shot of water?"

The vampire pulls out a dirty tampon and says "Tea time! :D"

כל כך משעמם לי בזמן האחרון.. כל דבר משעמם אותי במהירות גדולה יותר מאשר בעבר. ידוע כי למזל תאומים נמאס מהר מדברים, הוא משתעמם די מהר, אך לא חשבתי שכל כך מהר! אני מנסה למצוא עיסוקים נוספים חוץ מנגינה, למידת אנגלית כל יום, כתיבה, לימודים, יציאה עם הכלבה, צפייה בטלוויזיה, לשוחח עם אנשים במחשב וכו'. אני אפילו לא יודעת על מה אני רושמת את הפוסט הזה.. הוא כנראה יהיה סתם לא קשור שכזה, אבל מה אכפת לי. שיהיה.

אני מרגישה מעין ריקנות כזאת, טיפשות, אני לא עמוקה כמו פעם, וזה מחרפן אותי. כנראה שפשוט יש תקופות כאלו בחיים, וצריך לעבור אותן עם כמה שפחות נזקים.

ביום חמישי צבעתי את השיער לג'ינג'י כהה, בלי להתייעץ עם אך אחד, חוץ מסנופי (3>) שעזרה לי לבחור את הצבע. כמובן שכאשר אמא שלי ראתה את זה היא עשתה לי תוהו ובוהו במערכת העצבים שלי. התחילה לומר כמה שהצבע מזוויע ונוראי ושאני סופי מס' 2, למרות שאני בכלל לא דומה לה! מה הקטע שלה?! כמעט התפרצתי עליה אבל למזלי החזקתי את עצמי בידיים, והבלגתי. בבית הספר כולם אמרו לי שהצבע החדש ממש מתאים לי, ומשנה אותי מעט, לטובה. היה נעים לשמוע את המחמאות..

מחר אני מתכננת לבוא בסגנון לא רגיל כ"כ, נראה איך יגיבו הפעם. בטוח שכמה מהתלמידים ישמיצו אותי, ילעגו, יצביעו עליי או כל דבר אחר שנחשב ללא נעים. אבל מצידי- שילכו למצוץ לצב ים ירוק. אחרי הכל, אני מתלבשת איך שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי מה ללבוש או מה לא ללבוש. זה הגוף שלי, המוח שלי, הסגנון שלי והרצון שלי. ככה אני. לא מתאים להם? שיסבלו בשקט. אבל שלא יבואו אליי בטענות, כי זה לא שאני הלבשתי אותם בצורה שהם לא אוהבים או חושבים למוזרה, לא התקרבתי אליהם אפילו.

עד פה, נטינ' ה"תמימה".

בהצלחה לי מחר P:

ושבוע טוב לכולכם 3>