חגי.
הרבה זמן לא כתבתי את השם הזה. מן סטטוס קוו שכזה. כאילו אסור.
נפרדנו באיזה יום ראשון אחד. אני זוכרת את זה די בוודאות.
חודשיים אחרי שהגעתי לכאן, אולי קצת פחות..
אחרי החגים, אביבה כבר הייתה כאן, לאחיינית שלך נתנו שם בשבת שקדמה לה.
היום הזה הגיע אחרי אינספור שבתות של ציפייה, המתנה, רצון עז לחלל בפעם הראשונה בחיי שבת, ולראות מה שלחת לי, מה פיספסתי בשעות האלה שאתה היית ער.. "מי צריך בכלל שבת?!" כ"כ לא רציתי. רק התגעגעתי.
וגם, כן גם הרבה ריבים.. ריבים של 5 בבוקר שלי ו11 בלילה שלך.. אתה היית עסוק בעלייה לרכבת עקב מקוצרת, ואני רק התעוררתי מהשינה.. סיפורים שנערמו לשיחה באורך של חצי שעה (שכל שנייה התנתקה הודות לוואטסאפ הכושל) ובקיצור- סיוט. התגעגעתי ורציתי אותך.
הייתי משחזרת בכל לילה מחדש את הפעם האחרונה שלנו. הנשיקה האחרונה הזאת במעלית, החיבוק עם עיניים דומעות מדמעות.. הייתי קוראת שוב ושוב את האסמס האחרון מהטיסה "את מתחילה עכשיו את המסע שלנו", כי זה מה שזה היה. המסע שלנו. עכשיו הוא רק שלי.
תשעה באב. חוף הצוק. אני ואתה שוכבים ומסתכלים לשמיים.. "את רואה את הירח? זה מה שיחבר בינינו.. וכל פעם תחשבי ותזכרי בזה.."
בלילה ההוא היה לי את הריאיון, שאותו ב"ה כפי שציפית- עברתי.
ומשם. משם הכל היה כמו לחץ אטומי, להספיק דברים, לסדר, לעזוב. לעזוב את הסניף. המושב. בית שלי לחצי שנה ולעבור למדינה אחרת.
בכל פגישה שלנו היה קשה מחדש.
בשבת האחרונה שלי "שבת פרשת משפטים" נסעת למכינה מתוך החלטה משותפת שזה מה שנכון לעשות ומה שכדאי, כי כאלה היינו- קשר מתוך בסיס תורני. שאפשר לצמוח בו. לגדול ולהתעצם.
כמה שהתגעגעתי אליך. אני זוכרת שצחקנו על העובדה שעד עכשיו בכלל לא סגרת שבתות, ופתאום אתה סוגר כ"כ הרבה..
כנראה שזה היה מכוון מלמעלה. להתחיל להתרגל..
במוצא'ש נסענו ליומולדת של רעיה. ואז הבייתה.
היינו כ"כ עייפים מכל החיים האלה, מכל הטלטלות וההתחלות החדשות שפשוט לרגע אחד נשענתי על היד שלך בספסל, וזהו.
חיבקת וליטפת אותי בצורה המדהימה ביותר. אני זוכרת את התחושה הזאת, היד שלאט לאט נסגרת על יד אחרת וחיבוק שלאט לאט נפתח.
פחדתי, אבל זאת הייתה תחושה כה מיוחדת, שלעולם לא הצטער עליה.
חזרנו בשש בבוקר, והשיר "אני לא מפסיק להתרגש ממך" התנגן לו ברדיו.. וואוו. איזה לילה. פשוט מרגש.
שבועיים לפני הטיסה.. התנשקנו. החוויה הכי מטורפת שהייתה לי אי פעם. תחושה מדהימה.
למרות שבהתחלה היה קצת מביך, אבל בסוף הצלחנו. וזה היה שווה את הכל.
ואז בלילה שלפני.. היד קצרה מלהכיל את הכל. הכל היה בצורה הטובה ומדויקת, המרגשת והמושלמת.
התאהבתי בך שם מחדש.
והיום, היום אני כאן בלעדיך. באוסטרליה הרחוקה והקרה. בלעדיך.
ופשוט.. פשוט מתגעגעת. כי היית כ"כ טוב ומדהים, ישר ומכיל, אוהב ומחבק.
חבר אמיתי, החבר הכי טוב שלי.
חגי, בהצלחה גדולה בצבא. סיימת מסלול. תמיד דיברנו על זה שבסוף מסלול אנשים מתחתנים.. איפה אנחנו ואיפה זה..
אני באמת מודה לך על הכל, אבל עכשיו.. עכשיו זה כבר נגמר.
אוהבת ומתגעגעת,
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Mrs.o