אז לאחרונה הפנמתי.. שהכל עף.
כל החיי ילדות האלה, כל ה"חופש" הזה של הילדות נגמר.
כולן מתפזרות, כולן מתגייסות.. או עוברות לגור רחוק רחוק.
ופתאום הכל מרגיש כל כך לבד.
אף אחת לא תהיה פה.. [לא באותה נגישות]
הוא חוזר לקרבי. שזה בערך לנהל שוב קשר עם עצמי.. ועם התמונות ,
מדי פעם , פעם או פעמיים בחודש לראות אותו.. איך זה אפשרי?
המון זמן לא באמת כתבתי..
הזמן טס לי מתחת לאף בלי לשים לב.. התיכון שעבר כל כך לאט , פתאום נעלם כל כך מהר..
והתקופות האלה הכייף , [לא שמעכשיו לא יהיה כייף או משהו פשוט..]
הכל יהיה כזה.. שונה..
ואני לא רוצה שישתנה. רק התרגלתי.. !
חייבים לגדול?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
