כל כך טוב לחזור לפה שוב, לבלוג סיפורים שלי אחרי כמה חודשים טובים שלא הייתי פה..
במשך הזמן הזה התחלתי לכתוב סיפור חדש, עדיין אין לו שם וגם לא כתבתי הרבה פרקים אבל אני ממש מרוצה ממה שכתבתי.
אני רוצה להגיד תודה רבה לכל הקוראים של "אהבה תאומים", גם לאלה שלא אהבו את הסיפור כי בזכות התגובות שלכם אתם נתתם לי כוח להמשיך ולכתוב וגם לשפר את הכתיבה ואת העלילה..
קראתי את כל התגובות של הפרק האחרון ואני ממש מצטערת שלא הגבתי אליהן פשוט עבר עליי המון בזמן האחרון, בגלל זה גם לקח לי די הרבה זמן לחזור
כשהסיפור יעלה יהיה כנראה פרק אחד בשבוע אולי שניים וכל זה בגלל הלחץ המטורף שיש לי כרגע בלימודים- כל שבוע יש לי שני מבחנים ובחנים ואני חוזרת בסביבות 6 הביתה כל יום..אני מקווה שתבינו אותי בקטע הזה (:
ספויילרים מהפרקים הראשונים של הסיפור החדש:
"אני תומאס ווקר, התלמיד החדש" הוא אמר ואני הרמתי את ראשי מהמחברת וראיתי את הדבר הכי יפה שקיים. הוא היה גבוה, היה לו שיער בלונדיני שנפל על הפנים בצורה מושלמת ועיניים חומות מדהימות, היה לו עגיל בגבה ושפתיים מושלמות.
"מהיום זה המקום הקבוע שלנו" הוא אמר ואני צחקתי
"למה את צוחקת?" הוא שאל תוך כדי שהוא מתקרב אליי
"כי בדרך כלל מקום קבוע זה לחברים או ידידים ממש ממש טובים ולא נראה לי שאנחנו אחד מהקטגוריות האלה" אמרתי ופתאום האור נכבה