בית קפה תל אביבי קטן.   ריח של עוגיות שמרים עם חמאה באוויר ומלצרית רעננה שלא מתאימה לאופי המקום מטיילת בין השולחנות הקטנים, סופגת עשן סיגרים והערות סתמיות של הקליינטים הקבועים.

אני מתיישבת בשולחן צדדי קטן וצר מלהכיל את המחשב הנייד שלי.    אני פותחת אותו ומסתכלת סביב.    זה הסימן שלי לפגישה איתה.   המלצרית ניגשת ואני מסבירה לה שאני מחכה לחברה.  

דקות ארוכות עוברות, אני מתחילה לזוז בחוסר נוחות על הכסא הישן עד שאני רואה אותה פוסעת לעברי, לבושה בחצאית צמודה שמגיעה עד הברך, חולצה דקה בתוך החצאית וחגורה אופנתית.   הולכת רגל בצד רגל כמי שהתאמנה רבות לקראת ההליכה לעברי.

היא מתיישבת, מרימה את משקפי השמש שלה ומחייכת חיוך נבוך.   אני מחייכת בחזרה ושואלת "הפוך וכוס מים קרים ?" היא מסמנת לי כן עם הראש מלווה בחיוך.    אני קוראת למלצרית ומזמינה לנו פעמיים קפה וכוס מים קרים.     אני מרימה את משקפי השמש שלי ומסתכלת עליה.    ילדונת צנומה וחייכנית.    "הכל בסדר ? את נראית לי קצת בלחץ" אני שואלת.   "את יודעת, אני לא טורפת את יכולה להיות רגועה". היא צוחקת.  

הקפה מגיע ואנחנו עדיין בשתיקה.    כמה לגימות מהקפה ולגימה ארוכה מכוס המים ואנחנו כבר מצחקקות.   אני מסובבת לה את המסך ומראה לה תמונות של הילדים ואיך שהוא הקרח נשבר.    

הטלפון הנייד שלה מונח על השולחן והוא מצפצף כשנכנסת הודעה.   היא מרימה את הטלפון ובודקת ואומרת "זה הוא".     מרימה את הגבות לעברי ואני מצידי "שיחכה, את ממהרת ?".      והיא מצידה עונה לי "לא, אני ממש לא ממהרת, בעלי גם ככה חושב שיצאתי לעבודה יש לי את כל היום עד חמש".

"הוא רואה אותנו עכשיו ?" אני שואלת.    "קרוב לוודאי שכן" היא עונה.    אני מחזירה את משקפי השמש ומנסה לסרוק את האזור בעיניי.

"לקחתי לנו חדר בבניין שמאחוריך" אמרתי.    "תסמסי לו שיגיע לקומה 2 לחדר 6 זה עם הדלת הכחולה בעוד 20 דקות בדיוק" אמרתי והיא מקלידה בזמן שאני מזמינה חשבון מהמלצרית.   אני עוטפת את המחשב הנייד אל תוך התיק ומיישרת את החולצה המכופתרת.   "בואי אחריי" אני אומרת ואנחנו קמות.

אנחנו חוצות את הכביש בזהירות מירבית.   תנועה כבדה של שעות הבוקר הופכת את המקום למסוכן מעט ואני לא רוצה להתחיל לחפש פינת רחוב שקטה יותר על מנת לחצות.    אנחנו נכנסות אל הבניין, אני עולה במדרגות הוותיקות ושולחת עוד מבט אל המרצפות המצויירות.  "ראית כמה שזה אותנטי ויפה ?" אני שואלת.     היא מסתכלת מסביב ומתלהבת.    אנחנו עולות לקומה השניה, אני מוציאה מהתיק מפתח שמחובר לכרטיס ענק ואני פותחת את הדלת הכחולה.

שקט.   לא שומעים את הרחוק ההומה.   

חדר לבן שנראה שסוייד לאחרונה.   מיטת קינג סייז באמצע החדר ועליה מגבות רכות ונקיות.     פינת ישיבה קטנה עם שתי כורסאות עתיקות מרופדות בטעם טוב לצד שולחן צד קטן ועגול.    וילונות כבדים בעלי שכבות שמכסים את האור החזק שבוקע מהחלון.     אני מדליקה את המזגן שנראה פתאום לא קשור כלל וכלל לחדר ומחפשת פינה להניח את התיק הגדול שהבאתי.

"אני נכנסת להתקלח, להתרענן.    רוצה להצטרף ?" אני שואלת.   "כנסי, כנסי, אני עוד לא יודעת ..." אמרה במבוכה.

עמדתי בחדר ופרמתי את חולצת הכפתורים הלבנה שלי.   פרסתי אותה על גב כסא.  

חלצתי את הסנדלים והחלתי מקלפת מעצמי את הג'ינס.   קיפלתי והנחתי אותו על הכסא.   וכך בתחתון וחזיה נכנסתי אל המקלחת.   

עמדתי וכיוונתי את המים עד שמצאתי את הטמפרטורה הנכונה ועמדתי מתחת לטוש.    אחרי כמה דקות ראיתי אותה עומדת בפתח, עירומה לגמרי.   "בואי, המים ממש נעימים, כדאי לך.    רק תביאי את המגבות, שכחתי לקחת ..." היא הסתובבה וחזרה עם המגבות.   הניחה על האסלה הסגורה וצעדה לעברי.  

פיניתי לה מקום ולקחתי את הסבון.   התחלתי לסבן את עצמי בזמן שאני מביטה בה עוצמת עיניים ומרטיבה את פניה וגופה.    שפשפתי את הסבון בכפות ידיי והתחלתי לגעת בה.  ליטפתי ספק מסבנת ספק מלטפת את הגב שלה.    היא הרימה את שערה ונתנה לי לגעת בה.    אחר כך הסתובבה אליי ונתנה לי לסבן את שדיה העגולים.    הנשימות של שתינו החלו להיות כבדות ויכולתי להרגיש את המבט שלה בי למרות שעיניי היו עצומות וכל כולי הייתי מרוכזת בגופה שהתערטל בין ידיי.    

עצרתי וכיוונתי אליה את המים, הורדתי את הסבון שמילא את גופה.    היא לקחה את הסבון והחלה לסבן אותי בחזרה.   סיבנה ברכות כאילו פחדה לגעת.   רק כשנאנחתי מהמגע היא הרגישה בנוח לעטוף אותי.    עיסתה לי את הצוואר והשכמות עם כפות ידיה.   ירדה במורד הגב עד לישבן ועיסתה אותו גם.   

נשענתי עם כפות ידיי על קיר המקלחון בזמן שהיא שלחה את כפות ידיה סביב גופי ולפתה את החזה שלי, לשה אותו בעדינות עם הסבון וירדה אל הבטן.

תזוזת דלת המקלחת גרמה לנו להרים את הראש.   הוא עמד שם והביט ועל פניו נראה שהוא עמד שם דקות ארוכות.    נבוך ומבולבל.

הרמתי את ידיי וסידרתי את שערי לאחור, שטפתי את הסבון מגופי, הבטחתי בו מבט ארוך והגשתי את ידי כדי שיעביר לי את המגבת.   הוא הביא את שתי המגבות ושתינו יצאנו להתנגב.

"אני רואה שאתן מסתדרות בלעדיי" הוא אמר.

"אל תחמיא לעצמך יותר מידי, זה ברור שנשים יכולות להסתדר לבד" אמרתי בקול קשוח.

שתינו עטפנו את עצמנו במגבת סביב החזה ויצאנו מחדר האמבטיה אל החדר הקפוא.    התיישבנו על המיטה ושילבנו רגליים והוא על הספה.

”אז אהבת את מה שראית ?" שאלתי.

"בוודאי שאהבתי, בשביל זה אני פה – לא ? האמת היא שלא רציתי להפריע לכן אבל עמדתי שם כבר דקות ארוכות בלי לזוז והגוף כבר היה חייב להישען לאחור על הדלת".

"זה בסדר מאמי" היא אמרה וחייכה אליו.    קמה אליו ונישקה אותו ארוכות על שפתיו בזמן שהוא הכניס יד תחת המגבת ותפס את ישבנה.    זו הייתה נשיקה ארוכה ולוהטת.     אם לא הייתי מחככת בגרוני הם עוד היו מתעלסים שם על הכורסא.   

"בובה, את רטובה לגמרי במיצי האהבה שלך" הוא אמר והסתכל עליי בזמן שהכניס את האצבעות הרטובות שלו אל תוך פיו.

היא חזרה לשבת לצידי, המגבת כבר נפלה לה בדרך למיטה ואני פתאום התחרטתי שהסכמתי שהוא יבוא, הרגשתי שיש לי מתחרה על ליבה או יותר נכון על ירכיה.

"את מתביישת מהחבר שלי ?" היא שאלה.

"לא, אני ממש לא מתביישת מהחבר שלך" אמרתי.    קמתי ממקומי ונתתי למגבת ליפול.    הסתובבתי אליה וסימנתי לה להיכנס פנימה אל מרכז המיטה.   וככה כשאני עם הגב אליו, עליתי על המיטה על ארבע לעברה כשאני מנדנדת מולו את ישבני.  מתפללת שהוא ידע לשמור על שתיקה ולא להעיר הערות שיפריעו ויוציאו אותי מריכוז.

היא נשכבה לאחור, אני רכנתי מעלה כשברך אחת שלי בין רגליה והשנייה בצד.    יד אחת נשענה על המיטה והיד השנייה ליטפה אותה לכל אורך גופה.   מבית השחי אל האגן ובחזרה.   העור שלה הצטמרר למגע והפטמות שלה הזדקרו.    התכופפתי ותפסתי פטמה אחת בין שיניי.   חפנתי את החזה עם היד וריכזתי אותו אל תוך פי.   כשאני מלטפת את הפטמה בלשוני סביב סביב ונושכת אותה בעדינות עם שיניי.    היא נאנחה.

היא סגרה את ירכיה על הרגל שלי והאגן שלה זז מצד לצד כשהיא מתחככת בי.   התרוממתי מעליה ועמדתי על ברכיי כשאני מלטפת את גופה מלמעלה עד למטה.   עיניה היו סגורות וזרועותיה פרושות מצד לצד נינוחות.

עיסיתי את רגליה, את אגנה וכשהיא שחררה מעט את רגליה אז גם את פנים הרגל.    היא התערטלה ברוך, נושכת את שפתיה בעונג.

עברתי לשבת בין רגליה.   אחזתי את ירכיה וחפנתי אותם ואת הישבן שלה והורדתי את פניי אל מפשעתה.   

ליקקתי בעדינות מסביב.   נוגעת לא נוגעת בפתח הפות.    ואחר כך ריכזתי את הלשון שלי בדגדגן שלה.  

לוחצת עליו ומזיזה אותו מצד לצד בזמן שאני מחדירה בעדינות אצבע אל תוך הנרתיק שלה.  

אני טובעת ברטיבות שלה והתחושה מגרה אותי מאוד.

אני ממשיכה ללקק אותה, לשאוב אותה אליי עד שהיא מתיישבת ומרימה אותי אליה,

מתחילה לנשק לי את החזה, חופנת אותו ומוצצת לי את הפטמות בתאווה.   

אני מתיישבת על ברכיי כשרגלה הימנית בתוך משפעתי ואני זזה לאט לאט ומתחככת בה.   

הלשון שלה מלקקת ועולה במורד הצוואר שלי עד שהשפתיים שלנו נפגשות.   

נשיקה רטובה ולוהטת, זעקות עונג יוצאות מפינו עד שאני תופסת את ידיה ואוחזת בשורש כפות הידיים שלה ומרתקת אותה בחזרה למיטה.   

העיניים שלה בורקות.   כמו חיה מטורפת.    

"את לא זזה עכשיו" אני מצווה והיא מסתכלת עליי קמה לכיוון התיק שלי שהונח על כסא בצד.   אני מוציאה את המחשב ומתחתיו אני מוציאה שקית צבעונית ומביאה אותה למיטה.  

אני מוציאה מהשקית ויברטור ארוך עם שתי קצוות בצורת אבר מין גברי ואני יושבת בין רגליה על ברכיי ומעבירה אותו על המפשעה שלה.   מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כשאני מעבירה את הרטיבות מצד לצד עד שבהפתעה גמורה אני מחדירה אותו אליה בתנועה חדה.  

היא נאנחת בזעקות קצרות. "כן, כן ..." אני נשענת מעליה, מזיזה פנימה והחוצה את האבר הגמיש ואני מנסה להגיע עם פניי אל החזה שלה.   היד שלי עובדת ברצף וכל גופה מתפתל.   "חזק" היא מבקשת ואני מתיישבת ומתרכזת כולי בפתח הנרתיק שלה.   מוציאה ומכניסה את האבר הגדול וביד השנייה אני מעסה לה את הדגדגן באותו קצב חדירה.     

היא תופסת את הכרית שמתחת לראשה ועוטפת בה את ראשה.    נשימותיה מתגברות והיא דוחפת את האגן שלה לעברי.     אני מגבירה את הקצב, מרגישה שאני טובעת בתוכה, ריח חריף של תשוקה ממלא את החדר ואני כולי מסוחררת.       עד שהיא מתפרקת בזעקות מטורפות "אל תפסיקי" היא מתחננת ואני ממשיכה.  

אני כמעט לא מרגישה את היד, התנועה אוטומאטית ומהירה.    אני מרגישה איך היא מתכווצת על האבר וכמה שקשה לי להזיז אותו מתוכה.    עד שהיא נרגעת.   

 אני מוציאה ממנה את האבר ומניחה אותו בין רגליה בזמן שאני נשכבת לצידה.   היא מסתובבת אליי, נצמדת לחיבוק ומתחילה ללטף אותי.    

הלב של שתינו זועק.    הריח בחדר משכר ושתינו שוכבות שם מסדרות את הנשימה, כמעט שוכחות שיש עוד מישהו בחדר.