עוד פעם לא ישן. שני הקולות 'האהובים' חוזרים לעלות

אז איך ניקח את הלימונים שקיבלתי ונעשה מהם לימונדה?  

אני שואל את עצמי. סה"כ נכנסתי למצב חדש בחיי הבוגרים- בדידות. אז איך ננצל אותה? 

אולי אני אברח מהארץ? 

מה זה לברוח? מי מחזיק אותי?

 אני את עצמי, למעשה, הפחד להיות לבד הוא זה שמחזיק אותי פה.  

אבל אני גם ככה לבד.

 אז אם ככה, לא תהייה שום בעייה לארוז את החפצים, לקנות כרטיס בכיוון אחד לספרד ולהתחיל את החיים מחדש. כמו שחלמתי. אולי יותר טוב, לגרמניה. מה רע בגרמניה הרי? כל הישראלים בורחים לשם עכשיו.

קצת הרחקנו לכת, לא? כולה נפרדתי מחברה שלי. מה קרה, אני לא אחזיק מעמד?

בטח שאני אחזיק מעמד, אבל שם תהייה התחלה חדשה, התחלה של זר. כשאתה זר סולחים לך בקלות על כל טעות. כי אתה לא מבין את השפה, כי אתה לא מכיר את המנהגים, כי אתה חדש פה ואתה צריך להתרגל. נו... אתה יודע.

אז זהו? פשוט עוזבים את הפסיכומטרי באמצע, לוקחים תעניינים ומחר בבוקר בנתבג? מה אתה מבלבל את הביצים תגיד?

מה יש? אתה לא רוצה מקום טוב יותר לחיות בו, חברים חדשים, נשים יפות סביבך, כסף? יש לי שאיפות, לא?

ברור שיש לי שאיפות. מה הקשר אבל? צריך להפוך את המקום הזה לגן העדן הפרטי. כמו שהיה בצבא- עבודה קשה הובילה לכך שעד היום אני מתגעגע לחלקת גן העדן הפרטית שלי. לא צריך ליסוע לספרד, לגרמניה או לארה"ב בשביל להסתדר. אפשר גם להצליח פה. אפשר גם לשחק אותה פה. ואתה יודע שיש שיפור. אתה שוכח מה היה לפני שבוע? בוא נתחיל מלסיים את הפסיכומטרי, חביבי, בציון גבוהה ככל האפשר. אחרי זה כבר נחליט מה לומדים ואיפה. אחרי זה נמצא עבודה שיש בה הרבה חבר'ה בגילינו. נעשה הרבה ספורט, נלמד, נהנה מהחיים ואולי גם נצליח לשנות לטובת השאר.

אז בוא נתחיל מלסיים את מה שכרגע קורה.

הצפפיה בכוכב נופל אתמול בערב העלתה לי את מצב הרוח. אני מאמין שהוא מסמל שהולכת להגיע תקופה נהדרת, ממש כמו שקרה בפעם הקודמת שחזיתי כוכב נופל. 

"אבל אולי באמת צריכים לנסוע מכאן 
אולי כמו תמיד אני חושב בקטן 
כאן ועכשיו לא עזרו לי אף פעם 
אולי באמת אני סתם עצלן 
כי לי בעליבות הזאת בסדר 
יושב אצל יחזקאל על החוף 
ניו יורק vs. יחזקאל 
יחזקאל IT IS"