היפראקטיבים שולטים! יש עם... מחתרת אם תרצו... אנחנו נמצאים סביבכם... מקיפים אתכם בלי שתדעו... לרב אתם מסתכלים עלינו וצוחקים... אומרים בלב כל מיני שיט...אנחנו היפראקטיבים ואנחנו גאים בזה! יההההההההההההה |
| 11/2005
 לקראת הסוף
היי כולם.
לפני 6 חודשים במהלך אימון נבחרת הנערות של ישראל, האימון הראשון, קפצתי גבוה מאוד כדי לקלוע מהאוויר ונחתתי לא טוב, 2 פרמטרים שגרמו לברך שלי להסתובב ולרצועה הצולבת הקדמית להקרע.
למרות הכאב העז והמשתק קמתי על הרגליים קיבלתי מסירה וקלעתי ג'אמפ שוט. כשראיתי את הכדור צולל לתוך הרשת במין "סווש" נחתתי שוב, ומכיוון שלא היה שום מנגנון שישמור על יציבות הברך שלי היא הסתובבה שוב.
באותו רגע הבנתי שלא משנה כמה זה חשוב לי, אני צריכה לצאת החוצה וגררתי את עצמי לספסל שבצד האולם.
בלילה כבר הייתי במיון בביה"ח, וכעבור שבועיים התברר שאני אצטרך לעבור ניתוח לשחזור הרצועה.
הניתוח גורר אחריו 6 חודשי פיזיוטרפיה מאומצים שכוליים עבודה במכון הפיזיוטרפיה, בחדר הכושר, באולם, ובעיקר בעיקר בראש.
היום עברתי 5 חודשים.
וקרעתי את התחת שלי. אין מילים אחרות. את הנשמה שלי נתתי בחודשים האלו, הקדשתי את כל הכוחות והאנרגיות שלי בהחלמה מהפציעה הזו.
והיום אני עומדת לפני הסוף, במרחק הושטת יד ונגיעה בחזרה למגרשים ולליגה ולאולמות המלאים ולשידורים בטלויזיה, אבל יותר מהכל אני עומדת בפני חזרה לדבר שאני פשוט הכי אוהבת בעולם, לרוץ ולקפוץ עם כדור כתמתם ונחמד:)
אני פשוט מותשת, ואני יודעת שזה המאמץ האחרון, והישורת האחרונה וזה עוד מעט וזה כל כך קרוב.
מצאתי את עצמי שוכבת במיטה עם דמעות, נזכרת בכאבים שאחרי הניתוח, ובחברים שנטשטשו עם הזמן כמו הזכר של הרצועה הישנה.
אבל באותם רגעים מיד הרגשתי בלב את החברים שכן נשארו והיו איתי.
ובבן לוז שהחלים מפציעה בדיוק כמו שלי והיום מככב.
ובעודד קטש שעזר לי בפיזיוטרפיה ואד אמר "הלוואי שהייתי קורע את הרצועה ב2 הברכיים.. לפחות אחרי זה הייתי יכול לשחק כדורסל" והמבט בעינים שלו, שבאותו רגע חרט אצלי בלב את הידיעה שאני אחזור לשחק את המשחק האהוב ביותר על שנינו: קודם כל בשבילי, ואז בשבילו.
אני מרגישה שאין לי אוויר, שאני חייבת למצוא את האנרגיות האלו.
וחשבתי שאולי תעזרו לי
אוהבת,
ליאור פארקר הכט :).
User is Currently
מחייך וחושב חיובי
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
