פרק 5 - זכרון.
"אני לא יודעת" אמרה ג'ורדן וצחקקה "הוא נעלם לי פתאום. יואו אני רואה הכל שחור." לאחר פחות מדקה ג'ורדן התעלפה.
כשג'ורדן התעוררה היא כבר הייתה בחדר הגדול שלה, ולידה חיכתה כוס שוקו חם בדיוק כמו שהיא אוהבת. היא לא בדיוק זכרה מה קרה ואיך היא הגיעה לחדר, הדבר האחרון שהיא זכרה היה שאמרה לדילן שהיא לא מרגישה טוב.
היא הניחה את כוס השוקו על השולחן וראתה פתק : "אני ואבא היינו חייבים ללכת לעבודה אבל ונסה פה. תתקשרי כשאת מתעוררת אני רצה לדעת שהכל בסדר, אמא."
ונסה הייתה העוזרת של משפחת המפרי, אבל המשפחה אהבו אותה כמו בת בית. היא עבדה שם כבר המון זמן וגידלה את אמילי וג'ורדן כאילו היו בנותיה. הבנות התרגלו לזה שהוריהן לא בבית ולכן אוטומטית התחברו לונסה וראו בה דמות אמהית.
זה לא שלא אהבו את אמן, ונסה הייתה מן אמא שניה שלהן.
ג'ורדן ניגשה לכיוון הפלאפון שלה כדי לחייג לאמה. היא לקחה את הפלאפון וראתה 3 שיחות שלא נענו מדילן, ושתי הודעות. אחת מדילן והשניה ממספר חסום.
דילן כתב לה שהוא דואג נורא ושמע שהיא התעלפה כי לא הרגישה טוב, וביקש שתתקשר כשהיא יכולה.
בהודעה השניה היה כתוב "אני מצטער, נלחצתי. דברי איתי כשאת קמה." וג'ורדן שלא זכרה מה קרה, לא הבינה ממי ההודעה.
לרגע היא שכחה למה היא קמה אל הפלאפון, אך כשנזכרה התקשרה לאמה ואמרה לה שהכל בסדר ושחוץ מקצת כאב ראש היא מרגישה טוב.
"תאכלי משהו בריא, תבקשי מונסה שתכין לך מרק ירקות חם וקרוטונים, בסדר ?את לא יודעת כמה הדאגת אותנו ! את בטוחה שהכל בסדר ?את לא רוצה ללכת לרופא ?" התקיפה אותה ג'ולי.
"אמא, אני בסדר. באמת. אני אלך לשתות מרק ואנוח קצת אל תדאגי. לא צריך ללכת לשום רופא. ביי" הרגיעה אותה וניתקה.
לפני שקמה לבקש מונסה שתכין לה מרק, התקשרה ג'ורדן לברנדון.
ברנדון שכב על המיטה והקשיב למוזיקה. הוא הרגיש רטט בכיסו ועל הצג של הפלאפון שלו הופיע השם ג'ורדן.
הוא התלבט אם לענות או לא, ובסוף החליט שהדבר הנכון לעשות הוא לענות.
"תקשיבי, אני יודע שאת בטח כועסת עליי. אני נורא מצטער אני פשוט נלחצתי ולא ידעתי מה לעשות כי ראיתי שאת מתחילה לעשות שטויות ולא הצלחתי להשתלט עלייך יותר אז הלכתי..."
"מה ? על מה אתה מדבר? אני לא הרגשתי טוב אז הלכתי הביתה. לפחות ככה נראה לי. זאת לא אשמתך..." ענתה לו.
"אוקיי.. אני מבין שאת לא זוכרת מה קרה. את יכולה לפגוש אותי עוד חצי שעה בגן ליד הבית שלי?" שאל.
"זה קצת בעייתי, אני לא חושבת שיתנו לי לצאת מהבית היום כי התעלפתי. תן לי לחזור אלייך עוד כמה דקות."אמרה ג'ורדן וניתקה בלי לחכות לתגובה.
ברנדון לא ידע מה לעשות. מצד אחד, הוא חשב שזה טוב שהיא לא זוכרת מה קרה.
הוא יכול להמציא סיפור שלם של "ראיתי אותך מעולפת על הדשא ולא ידעתי מה לעשות אז פשוט הלכתי לקרוא לאחות ומשם חזרתי לשיעור."
מצד שני, באמת היה אכפת לו מג'ורדן. היא הייתה כמו מן אחות קטנה שלו והוא כבר הבין שעשה טעות כשנתן לה את הכדור הזה.
הוא הרגיש שהוא חייב לה את זה, חייב לספר לה מה באמת קרה. היא זאת שצריכה להחליט אם היא רוצה לסלוח לו על זה או לא.
המחשבות הציפו את ראשו בזמן שהמוזיקה המשיכה להתנגן בחדר בקולי קולות.
הוא קבל הודעה מג'ורדן שאומרת שהיא לא יכולה לפגוש אותו היום, אז כנראה הוא יראה אותה רק מחר בבית הספר.
הוא חש סוג של הקלה. 'לפחות יהיה לי מספיק זמן לחשוב מה אני עושה עם הילדה הזאת.'
"אתה מוכן לספר לי מה פשר הביקור שלך כאן?" שאל ג'וני את דרק בזמן נסיעתם במונית, והמשיך "לא שמפריע לי שבאת, אני תמיד שמח לראות את אחי הקטן. אבל אולי בכל זאת?"
"קודם כל- זה לא ביקור. אני פה כדי להשאר, לפחות בתקופה הקרובה. דבר שני- אמרתי לך, נמאס לי מהעיר ההיא, משעמם שם כל כך. ואתה הרי מכיר אותי, אני לא יכול לסבול שעמום. אז- הנה אני."
ג'וני הכיר את אחיו ולא היה מרוצה מהתשובה, אבל בנתיים זה הספיק לו. הוא ראה את העייפות של דרק וידע שזה כל מה שהוא יכול להשיג, בנתיים.
הם הגיעו לדירה הצנועה של ג'וני בניו יורק ועלו אליה.
"וולקאם." אמר ג'וני ופרש את ידו לכיוון פנים הדירה, כדי להורות לדרק להכנס.
הדירה הייתה קטנה והייתה בה אווירה ביתית.
"טוב אז זה הסלון, המטבח, השירותים.." החל ג'וני להראות לדרק את הדירה "וזה החדר שלך. כן, אני יודע שזה לא משתווה לחדר הקודם שלך אבל זאת הבחירה שלך אז אני בטוח שתתרגל. והיי, יש לך יתרון. אתה קרוב לשירותים." אמר ג'וני וצחקק.
"טוב, אם אתה קורא לזה יתרון." אמר דרק בציניות.
"למה אתה מתכוון?" שאל ג'וני בקול נעלב.
"בן אדם מסריח פה, כמה זמן עבר מאז שניקית ? רואים שזו דירה של רווק." אמר דרק וצחק.
"אז ככה אתה גומל על הכנסת האורחים שלי. בסדר, צפה מלחמה." אמר ג'וני בטון מאיים והמשיך "ואם זה כל כך מפריע לך אתה מוזמן לנקות, יש דלי ומגב בשירותים."
"אין מצב" אמר דרק "אני לא נכנס לשם."
ושניהם צחקו. ג'וני יצא מהחדר ונתן לדרק זמן לסדר את הדברים שלו בארון ולארגן הכל.
דרק לא הפסיק לחשוב על אמילי אפילו לא לשניה אחת. אפילו שהוא לא הראה זאת מבחוץ. אפילו שהוא צחק כרגע, כשכל מה שבא לו לעשות זה לא להפסיק לבכות.
הוא לקח את התמונה שלהם והכניס אותה לתוך הארון. הוא לא רצה לראות אותה כל יום, לראות את היופי שלה. הוא ידע שזה יגרום לו יותר געגוע ועצב. הוא לעולם לא ישכח מה קרה, את זה הוא יודע. ובבוא הזמן הוא ינקום. הוא בטוח.
דרק סיים לפרוק את דבריו ונשכב על המיטה. המחשבות המשיכו להציף את ראשו עד שנרדם.
כן אני יודעת שאין הרבה קוראים, אבל אני אנסה לפרסם יותר.
מקווה שהפרק טוב, תהנו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.That one