מחשבות

אומרים שזה מפציע עם השנים , הזמן זורע  זרעי קסם אשר מנביטים ויוצרים מציאות הנראית לפתע טובה יותר לכל אחד המתבונן באמת שנמצאת עמוק בפנים.

מחוגי הזמן ההולך ונעלם משאירים חותמם באותן השנים שחלפו  , המסע בזמן משריש שורשיו ומצייר תמונה שמיימית הנגלית לעיננו , אפילו הקושי נראה לפתע כרובד נוסף , אבן דרך שסללה את דרכנו אל עבר הרגע הנוכחי שנראה לפתע כחלום שאנו רוצים להנציח.

חנוך לוין כתב: "יום יבוא וכל הסיבות וכל הכוונות הטובות והרעות יהיו לאבק פורח"

ואכן נראה כי השנים נשאו והביאו עימן משב רענן של בגרות ובשלות כמעין פרי בוסר שהבשיל וכעת טעמו מתוק מתמיד ובאופן סימבולי נראה כי חוזרים אנו לאהוב את שאהבנו בילדותינו ולהעריך את אותם הרגעים שהיו ולא ישובו עוד.

יום העצמאות הניצב בפתח נושא עימו מחשבות סוריאליסטיות וזיכרונות על אותה מדינה קטנה שכה רבות נאמר עליה וקיימת תמימות דעים  כי אותן המילים כנראה יאמרו גם בשנה הבאה.

נאמר עלינו כי אנו  "מדינה אוכלת יושביה" ועם זאת מהגרים חדשים מגיעים אל ארצנו  בכל שנה.

מדינה בה המילה נימוס הינה שם של בע"ח נכחד אותה אף אחד לא מכיר ועליה אף אחד לא שמע  ואולם נראה כי אף אנו אותם המקטרים , מוצאים עצמנו נוהגים כאילו גם אנו את אותה מילה כלל לא מכירים.

מדינה מדברית שהחום בה הינו בלתי נסבל ואולם נראה כי רבים מאיתנו מתרגשים מתחילתו של הקיץ ומיום הרחצה הראשון בחוף הים.

מדינה פציפיסטית הרוויה ממלחמות רבות מול אויבנו ואולם נראה כי עדיין עמידה בתור יכולה בקלות להתפתח למלחמת עולם קטנה כאילו נגלה לעיננו לפתע אחד מאויבי המדינה .

מדינה בה קיים קונצנזוס כי עבודה עברית מסמלת אידיאלים וערכים ואולם כחברה אליטיסטית נראה כי במבחן המציאות עבודת הכפיים נראית בעיננו קלוקלת ועל כן נעשית בידי עובדים זרים אשר עבורם כל עבודה ברוכה ומכובדת. 

מדינה פלורליסטית המורכבת מעדות ותרבויות שונות ומגוונות ועל כן על שולחן החג ניתן למצוא  באופן אינטגראלי גפילטע פיש בטיבול של סחוג ואפילו חריימה אם כי מעט אשכנזי , שהרי עדיין אינו חריף דיו.

מדינה שחוותה אסונות רבים אשר כחוט השני שימשו כמוטיב מקשר בין המון של אנשים ובשל הרצון העז הגלום בה לשרוד ובדרך של סימביוזה אל עבר החלום האוטופי הוקמה המדינה המקבצת גלויות.

מדינה המשתייכת למדינות המערביות בעולם , עם אוכל קולינארי ועשרות מסעדות גורמה יוקרתיות ויחד עם זאת תמיד נמצא תור ארוך ליד דוכן הפלאפל בקצה הרחוב.

מדינה עליה כולנו מקטרים ולעיתים מתכננים אנו להפליג למדינה אחרת ולהתחיל בה מחדש את החיים ואולם נשארים בה בינתיים רק לעוד שנה , שחולפת במהרה והנה אנו עדיין על אותו סיפון ולא החלפנו את חוף המבטחים.

מדינה בה לא כולנו מגדירים עצמנו כפטריוטים ואולם מחכים לכל חג שיגיע וכלאחר יד קונים  דגל קטן מפלסטיק מהילדים בצומת שנשאר על שמשת הרכב הרבה אחרי צאתו של החג וגורם לנו לריגוש בכל פעם שאנו מביטים בו מחדש.

מדינה שאינה מאמינה בניסים ויחד עם זאת רבים מאיתנו נוסעים אל הכותל בכדי להניח בין כותלי האבנים הקדושות פתק קטן שהרי הלוואי ויתגשמו ממנו כמה מהמשאלות.   

מדינה בה אתה שונא את הכול ולעיתים גם את כולם אבל באם מישהו ממדינה זרה יאמר משהו רע על מדינתך , באופן אירוני ומופתי כלוחם חוצב להבות מליצי מיד תצא להגנתה שהרי בסתר ליבך אתה לא באמת שונא אותה.

נתן אלתרמן כתב :"בכל זאת יש בה משהו, כן יש בה איזה משהו, לא טוב שהוא, לא רע שהוא, אבל כיום זה גם משהו".

שהרי אחרי הכול באותם רגעי נחת קטנים שבהם אנו מעלים זיכרונות ואנקדוטות על שאירע ברבות השנים , על אותם רגעים מצחיקים , על ילדותינו המתוקה , ריחן המשכר של פרחי השדות שהיוו כמקלט בכל פעם שביקשנו מעט לברוח ולא להיראות.

רכיבה על אופניים בשלהי הקיץ החמים כשרוח נעימה מלטפת את הפנים  ,משחקי המחבואים בחצר השכונתית , משחקי הגומי וכמובן גם חמשת האבנים.

החופש הגדול שתמיד נראה קצר והחזרה לביה"ס שכבר ביום הראשון עם כמות השיעורים  נראתה כמשהו כבלתי נסבל.

אבטיח מתוק , מיץ ענבים קפוא שהשאיר בחלל הפה את צבעו הסגלגל  , ריח פרדסים משכר , סברס קוצני שהתעקשנו לקטוף בכדי שיהיה לנו אח"כ על מה לספר , תוכניות טלוויזיה אהובות ששיר הנושא שלהן נחקק היטב ועולה על שפתינו כשעולים הזיכרונות.

חופשות קסומות , ביה"ס הישן , חברי ילדות שהשאירו איתם אלפי חוויות כמעין קעקוע שהשאיר סימן.

המשורר נתן זך כתב : "אהבתי וגם שנאתי טעמתי מזה ומזה"

 ואכן זוהי ילדותי והיא אירעה כאן , במקום בו נולדתי , גדלתי  ועברתי , אחרי הכול זהו המקום עם כל הזיכרונות ששייכים רק לי  וכל זה התרחש בארץ הקטנה שלי.

רותי דניס בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים