מחשבות

בשבוע שעבר נכחתי בכנס של אחד מסופרי האהובים - רובין שארמה , בו הועלו שאלות פילוסופיות קיומיות תוך התבוננות רביזיוניסטית על השאלה הנצחית מהו אושר ?

רבים מאיתנו מנסים לפצח את המושג הערטילאי ולהגדירו באופן מדויק , אך האם קיימת בכלל הגדרה למונח שאין עליו קונצנזוס שהרי כל אחד מאיתנו רואה אותו בצורה אחרת ?

יש הטוענים כי וורן באפט , קרלוס סלים או ביל גייטס הינם חלק מאותם אנשים שזכו לטעום את טעם האושר שהרי מגע המשי של אותו נייר יקר מפז טומן בכוחו את רכישת האושר.

אך האם אכן כך הדבר? , האם הקפיטליזם מהווה את משמעות האושר ?

מנגד יש שיטענו כי  נזיר בודהיסטי אשר חי את חייו על פסגת הר , הרחק מהציוויליזציה ומהמודרניזציה  במקום סוריאליסטי ופסטורלי  הוא המאושר באדם שהרי נמצא הוא בעולם אוטופי , עבורו השפע הינו מה שהעולם עצמו מציע לו , ואולי זאת אכן התשובה למהות האושר ?

קיים קונצנזוס כי בעולם קיימים שבעה פלאי תבל אשר מהווים אור יקרות לכל אחד המתבונן בהם ואולם נראה כי אין אנו עצורי נשימה אל מול הפלא הגדול מכולם , העולם עצמו.

איך ייתכן כי אנו מעבירים ימים שלמים , שבועות ואף שנים ואין אנו מאושרים בחלקינו ?

אנו נמצאים במרוץ תמידי אחר הזמן במטרה להשיג ,להגשים ,להצליח ולא עוצרים בדרך בכדי להעריך את שהשגנו עד כה .

הייתכן כי הפכנו "עבדים" של החיים ? , הייתכן כי המרוץ  האינסופי עיוור עיננו מלראות את היופי והפלא במה שיש לעולם להציע ?   

באם נתבונן על שאירע במאה שנים האחרונות נהיה תמימי דעים כי העולם השתנה לחלוטין , קיימת אקסיומה כי הצלחנו להגיע להישגים אבולוציוניים אשר נגלו כחזיון אל מול עיננו בעבר,  הקדמה והטכנולוגיה נשאו על גבם את העולם על עבר המאה העשרים ואחת , מחוז חפצה של האנושות. בתחום הרפואה נתגלו תרופות למחלות ,המצאות מרחיקות לכת הומצאו ורגלה של האנושות חשה את מגע אדמת הירח.

אם כך , איך עם כל זאת לא מצאנו את האושר ?  

הסופר דייל קרנגי כתב באחד מספריו: "אחד הדברים הטרגיים ביותר שידועים לי על הטבע האנושי הוא שכולנו נוטים לדחות את החיים עצמם".

ואם נתבונן היטב אל תוך עיניה של המציאות נראה כי הדבר הינו בדיוק כך , אנו עסוקים יום ביומו שעה בשעה בתובנה כי אנו מקדמים עצמנו לעתיד טוב יותר, אנו שוקדים למינוף הצלחתנו העסקית במרבית זמננו ודוחים יום ביומו את ההשקעה החשובה מכל , תוך תירוץ תמידי כי מפאת חוסר הזמן הדבר חייב להדחות , הייתכן כי קיים משהו חשוב יותר מאיתנו ?

אם כך במה הדברים אמורים ? , מהי אותה ריצת מרתון בה מתרכז כל עולמנו ? ולאיזה קו סיום היא מובילה בסופה ?

הדיון המעמיק בסוגיה הזכיר לי את אחד הספרים המליצים שקראתי בנעוריי ,  אשר לראשונה בחיי גרם לי לחשיבה מחודשת על החיים.

ספרו של טולסטוי "מותו של איוון איליץ"  המספר על אדם אשר מצליח לטפס בסולם התפקידים המוערכים בחברה תוך רדיפה אחר היוקרה , החומריות והמעמד החברתי ובאופן אירוני תוך כדי טיפוס נופל הוא אל מותו. וכך על ערש דוויי כשבנו הקטן לצידו מבין הוא כי משמעות החיים הינה היכולת לחולל שינוי כלשהו מכוח נוכחותך בעולם.

באופן סימבולי נראה כי רבים מאיתנו איבדו את משמעותה האמיתית של המילה אושר והחליפו אותה במילה בעלת אינטונציה דומה ואולם בעלת משמעותה אחרת לגמרי , הייתכן כי גם כאן במושג תמים  , מושג האידיאל , המטריאליסטיות הרגה את הנאיביות ?

מעבר לכך , באם נצלול אל מוחו של האדם נמצא כי ביום ממוצע בחייו עוברות מאות מחשבות ונראה כי מרבית האנשים מעסיקים עצמם  בהתמקדות בפחדים שלרוב לא מתממשים , בכעס על אנשים שאינם רלוונטיים , בחרטות על העבר ואף בהערות שוליות שנאמרו בהיסח הדעת מאנשים שונים במהלך היום.

באם נחשוב לעומק על כל אילו נראה כי למעשה כל שנייה בה אנו עסוקים בחשיבה על  פחדים , אמרות שונות ונושאים שוליים , סוחבים אנו על גבינו עול מיותר וגוזלים אנו את זמננו מחשיבה עלינו ועל ממימוש חלומותינו.

כשנשאל הסופר ג'ורג' ברנארד שו מה היית עושה לו חיית שוב ?  ענה בצניעות "הייתי רוצה להיות האיש שהייתי יכול להיות אך לא הייתי".

ואכן נראה כי אנו מעבירים חיים שלמים בניסיון למימוש חלומותינו ובאופן אבסורדי דוחים אנו אותם תוך מתן הסבר כי טרם הגיע זמנם וכי יום יבוא וההגשמה תתממש. 

אם כך , אולי סוד האושר הגדול גלום בחיים עצמם , בעשיית הדברים הקטנים שגורמים לנו לחיוך, במימוש החלומות הקסומים שגורמים לנו לתחושת ריחוף ובהתמקדות בכל רגע  בחיים המהווה הוא כשלעצמו מתנה קסומה שאל לנו לקחת כמובן מאיליה.

ולפני שימציאו את גלולת האושר שתגרום לנו לפרספקטיבה שונה , אבקש להביא אספקלריה  נוספת שתזכיר כי אין ספק כי קפיטליזם והון חשובים ואולם העולם מורכב ממשאבים רבים כשבמרכזו קיים ההון האנושי ועל כן עלינו ללמוד להשקיע בו מעט יותר.

ולסיום נראה לי כי אין סיומת טובה יותר ממשפטו המפורסם של שארמה: "לעולם לא מאוחר להפוך לאנשים שתמיד חלמתם להיות , אושר הוא מסע ולא יעד , חייה למען היום".

ואם נאמין קצת יותר הכל יהיה בסדר ...

רותי דניס בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים