קודם כל לפני שאני מתחילה אז רציתי להגיד שאני מקווה שכולם יודעים שבמישפט האחרון בפרק הקודם זה היה אמור להיות נוי אבל אני אשאיר את זה ככה אז רק בישביל שתדעו...
הינה הפרק החדש:
(נקודת מבט של נוי)
הגעתי לשדה התעופה ..השעות עברו עד שעליתי על המטוס..
לא היה אכפת לי שאני עוזבת עוד 10 דקות את הארץ..היה אכפת לי שאני עוזבת את ג'ו..
כמה דקות לפני שקראו לי לעלות למטוס החלטתי שאני אדליק את הטלאפון.. חיכו לי שם הרבה שיחות שלא נענו..אני לא ספרתי אפילו...כולם היו מג'ו..ניתקתי בימהרה חזרה את הטלאפון ביגלל הדמעות הרבות שחנקו את גרוני ועליתי מייד למטוס..במטוס אנשים חשבו שאני משוגעת..אני לא הפסקתי ליבכות..אני רק בכיתי..היו אפילו כמה נחמדים שניסו לעזור לי ושאלו אם הכל בסדר....לא הייה אכפת לי שכולם מיסתכלים עליי..אני בכיתי..עם צרחות עם הכל..ושיסתכלו אם הם רוצים...
לא סמתי לב לזמן הרב שלקח לטיסה כי הבכי לא אפשר לי את זה
החלטתי להדליק בחזרה את הטלאפון שלי כשהייתי בשדה תעופה אחרי שירדתי מהטיסה..
החלטתי לעשות משהו אם הכאב הזה שאני מרגישה....היתקשרתי לג'ו
(בינתיים אצל ג'ו מנקודת מבט שלו)
סיימתי ליכתוב את השיר שרובו היה רק כתיבה ומחיקה כי יש לי כל כך הרבה כאב הרבה יותר ממה שאני יכול לכתוב על 800 דפים..
ישבתי על המיטה שלי בחדר..חשבתי על הכל..עליי.על נוי..עליינו
(צילצול טלאפון)
ג'ו:הלו..מי זה?
נוי:זאת אני..נוי!..עניתי לו בבכי
ג'ו:נוי!זאת את..הוא ענה והתחיל לבכות גם...
נוי:ג'ו אל תיבכה אני בסדר...
ג'ו:אבל אני לא!למה עזבת!?
נוי:אני כתבתי לך במיכתב..אני מקווה שראיתה אותו..
ג'ו:כן אני ראיתי אותו..
נוי:ג'ו...אני יודעת שהכל היה טוב בינינו ..ואני עדיין אוהבת אותך פשוט המשפחה שלי הייתה צריכה אותי..
ג'ו:נוי..אני לא יודע איך לחיות בלי האהבה שלך...את כך כך חשובה לי את פשוט לא יודעת כמה..הוא דיבר איתי בבכי..
נוי:ג'ו גם אני אוהבת אותך..מאוד..הכי בעולם..אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי אף אחד אחר בחיים שלי..אני מוכנה לעשות הכל בישבילך באמת....אבל החלטתי ללכת אם העצה של האקסית שלך..
ג'ו:מה!?של מי!?
נוי:של האקסית שלך..כמילה..היא אמרה שהיא לא רוצה שנריב..אז דיברנו ו..הלכתי עם העצה שלה..
ג'ו:נוי אני עוד מעט יתקשר אלייך... אוקיי?
נוי:אוקיי...
ג'ו:רק שתידאי שאני אוהב אותך מאוד..ביי
נוי:ביי...
(נקודת מבט של ג'ו)
כמילה!?היא הלכה לדבר עם כמילה!?מילמלתי לעצמי בזמן שאני בדרך אלייה..בדרך לבית של כמילה..
דפקתי על הדלת של בייתה בעצבנות..
והיא פתחה כעבור כמה דקות את הדלת כשהיא לבושה בגופייה ותחתונים..
כמילה:היי ג'ו מה קורה...היא אמרה וניתלתה עליו..
ג'ו:קודם כל תעזבי אותי ודבר שני לכי ותילבשי על עצמך משהו...
כמילה:אוקיי..אני הולכת תירגע..למה אתה עצבני.?
ג'ו:למה אני עצבני!???????!את אמרת לנוי לטוס חזרה
כמילה:אני רק הצעתי..נו אבל מה אכפת לך עכשיו אנחנו יכולים להיות בייחד בלי שאף אחד יפריע לנו היא אמרה והיתישבה על ג'ו שיישב על הספה בסלון..
ג'ו:מה את עושה?קומי מימני!אני לא מאמין שעשית לי את זה!את יודעת שאני אוהב אותה!
כמילה:אבל אותי יותר..היא אמרה ביזמן שהיא מיתקרבת ומשחקת לג'ו עם החולצה..
ג'ו:תפסיקי לגעת בי!אומנם נוי עזבה אבל התוכנית שלך לא הצליחה..אני עדיין איתה!ואני עדיין אוהב אותה..חשבתי שאת בן אדם טוב...אבל עכשיו אני רואה שפשוט אין לך לב...אמרת ויצאתי מבייתה בטריקת דלת...
(בינתיים אצל נוי)
הלכתי ברחובות שמעלים בי זיכרונות..היה מאוד קר והרוח נשבה בחוזקה..היה ניראה כאילו עומד לרדת גשם..המשכתי לללכת עד שניתקלתי בנייר שמימה שראיתי היה כתוב עליו משהו..הרמתי את הנייר בזהירות כי הוא היה די מלוכלך וקראתי את מה שהיה כתוב:
Come to the water party!!!!
phone: 070 – 8014769
date:2/1/2006
אני פשוט לא האמנתי למה שראיתי..זה הפתק של המסיבה!המסיבה שאני וג'ו הלכנו אלייה..עכשיו כבר שנת 2009!!
פיתאום היתמלאו בי מלא זיכרונות על הנשיקה הריאשונה..הוא וjojo ושוב כמו מטומטמת התחלתי לבכות באמצע הרחוב ביזמן שאני מיתיישבת על ספסל כשהפתק ביידי..
כעבור רבע שעה שפשוט ישבתי שם ובכיתי ראיתי שהתחיל להחשיך אז המשכתי ללכת לכיוון הבית..
כשהגעתי לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי על הדלת..כשאמא שלי פתחה את הדלת וראתה אותי עינייה היתמלאו אושר..היא חיבקה אותי בחוזקה וקראה לאחותי..אחותי הייתה בהלם מוחלט..היא לא הבינה שויתרתי על הכל..ויתרתי על ג'ו..היא גם חיבקה אותי וכרגיל רצתה לישמוע את כל הפרטים על כממה "כיף"היה לי בטיסה אבל לא יכולתי לענות לה כי בוא נגיד שלא הייה ממש כיף..אמא הכינה ארוחה גדולה והזמינה את הדודים...את כל החברות שלה..בקיצור..את כל מי שהכי לא הייה לי כוח ליראות..רציתי פשוט לעלות לחדר ולהמשיך לבכות..
ניסיתי לחייך בכאילו..אבל לא יכולתי..פשוט לא יכולתי..
לינוי:נוי..בואי רגע לחדר...היא אמרה ומשכה לי ביידי בזמן שאנחנו עולות במדרגות אל חדרי..
נוי:תיראי לינוי אין לי ממש כוח לספר לך עכשיו את כל הפרטים על הטיסה אוקי...אמרתי והיתיישבתי על המיטה..
לינוי:אני לא רוצה לדעת ביכלל...אני רוצה לדעת למה עשית את זה?
נוי:את מה?
לינוי:למה עזבת את ג'ו ובאת אליינו
נוי:אל תזכירי לי אותו עכשיו
לינוי:רבתם שוב?
נוי:לא..להפך...זה פשוט ש..אני דאגתי לכן..
לינוי:תודה ברה..אבל אני לא מבינה מאיפה בא לך הרעיון הזה לעזוב אותו ככה.....
נוי:את האמת שדיברתי עם כמילה..האקסית שלו והיא הציעה לי את זה..
לינוי:מה!?אני לא מבינה ממני קיבלת את הסתימות הזאת!?זה כמו שתבקשי מהמנהלת עצות איך להתחיל אם מישהו!?זה פשוט לא הגיוני!!!!!!!!!!!!
נוי:נו..מה אני יכולה לעשות עכשיו הייתי סתומה ...הינה..אני מודה.
לינוי:את האמת אין לי מושג אם את יכולה לעשות עכשיו משהו..
נוי:אולי אני פשוט ישאיר את זה ככה..אני אמרתי לג'ו שאני אחזור עוד חודש..אז אני אחזור עוד חודש!
לינוי:ניראלי שזה באמת הדבר הכי נכון לעשות....היתגעגעתי אלייך אחותי..היא אמרה והיתחבקנו חיבוק של אחיות..אני היתגעגעתי אלייה..
לינוי:אבל את עדיין סתומה!היא אמרה לאחר שהיתנתקנו מהחיבוק..
נוי:חח..תודה!בואי נירד עכשיו למטה להמשיך ב "חגיגה"
לינוי:אוקיי אבל בתנאי אחד!
נוי:אני לא הולכת לילבוש מולם את הבגדים של האקס שלך ולעשות להם מופע!
לינוי:מה?!?מה הקשר מאיפה הבאת את זה!?
נוי:עזבי...חחח....לא משנה ..מה התנאי?
לינוי:שלפחות היום תיהיי שמחה..
נוי:אוקייי...בואי נירד..אמרתי וירדנו למטה להמשיך "לחגוג" עם שאר בני המישפחה בזמן שבלב למרות הכל..אני עדיין חושבת על...ג'ו!
אני מקווה שלמרות הפרק הזה תגיבו גם על הפוסט שלמטה...ושיהייה לכם שבת שלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
