מפה לשם אני מוצא את עצמי יושב מוטרד, מעורער וכעוס.
תמיד אחרי רגעים כאלה של נפילות אני מוצף בהרגשה של אופטימיות, אפילו השירים מעידים על כך.
המוזה שלי אבדה, אבל אני לא דואג, זה יחזור עם השיברון לב הבא.
ואפרופו שיברות לב היא חזרה לחדר הקטן שלה בראש שלי, יושבת שם, רוקדת, מוסיקה על פול ווליום ולעתים אני אפילו סובל מכאב ראש בגללה.
בנינו, אני די פוחד.
נו לאבד שליטה, ואם תחזרו אחורה בפוסטים תראו שיש לי סיבה טובה לפחד
כי מה לעשות, יש לה את הכישרון לגרום לי להתפוצץ מרגשות ולעשות שטויות.
בנתיים התקרבנו מאוד, ואני מרגיש שגם היא קצת פוחדת שהכל יחזור על עצמו..
ומצד שני אני יודע שיש בה את הרצון הזה לנסות את הקשר הזה איתי, אני יודע שהיא פוחדת, ואני יודע שהיא נמשכת.
אז למה את מחכה??
בואי אלי.
מילא..
היא תבוא, אין לכם סיבה לדאוג
תמיד ידעתי את זה, זה יקח קצת זמן אבל היא תבוא.
ואני לא חי באשליות, היא כנראה, הדבר שאני הכי בטוח בו בנתיים.
אגב הפסקתי לעשן לכל המעוניינים, אני כבר שבוע בלי סיגריות
בשבוע הבא זה בטח כבר יהיה יותר פשוט
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
