(לא מבוסס על מקרה אמיתי :))

לילה אחרון של חורף... גשם בחוץ, רעמים וברקים... חשוך גם בפנים, מאוחר. שוכב במיטה, ואת איתי ראשך נח על חזי, את ישנה, וניחוח גופך והשמפו עולה באוויר, אני שואף נשימה ארוכה, שואב את הריח המתוק שלך, אותו אני כל כך אוהב. תוהה מה גרם לך לרצות להיות איתי, את, יפה שכמותך, חכמה שכמותך, רגישה שכמותך, ואני? מה אני? אחד מני רבים שראה וחשק בך באותו לילה של קיץ מספר חודשים לפני כן, באותו בר קטן שבו יופייך נגלה לעיני בפעם הראשונה, ישבת שם, נסיכה עם עור שנהב תחת אחת המנורות הבודדות של המקום, עם עוד חברה, שותה, נהנית, הודפת את ניסיונתיהם של גברים רבים מספור שגם הם הוקסמו מיופייך. מחייכת, צוחקת מבדיחה של אחד מאותם הרבים אך למרות זאת נשארת רחוקה. בוהה בך, יושבת שם, מתבייש, רוצה לאזור אומץ, לדבר איתך לומר לך את אשר על ליבי, שראיתי אותך והתאהבתי בך, ולמרות זאת רק נשאר בכיסא שלי, המשקה בידי, החברים מסביב, מדברים, אבל עדיין רוצה רק אותך. במקרה, עינייך פנו לכיווני, אוה! עינייך אותם כה למדתי לאהוב, עומקן כעומק הים, וראית את מבטי, הסתכלת עמוק לתוך עיני, לתוך נשמתי וראית את אשר בליבי. קמת, הילה סביבך, וכל העיניים במקום עוקבות אחרייך, מה גרם לאותה הגבירה לקום ממקומה, שכן אסור שנשים כמותך יעשו זאת, יש לשאת אותך על כפיים למחוז חפצך, באה אלי, כן אלי, רואה את כל מבטי הקינאה של הגברים, ומחייכת, ואת מסמנת "בוא", לא עונה רק קם, כמתוך חלום, לא שואל אפילו לאן, רק הולך בעקבותייך, נסיכה שלי, בוהה בך, בתנועת גופך כאשר את הולכת, כה מושלמת, כה עדינה, מסובבת את ראשך, כדי לראות שאני עוקב אחרייך, מחייכת חיוך קטן, מסתורי, מלא משמעיות נסתרות, ואני נמס. מגיעים לרכבך, נכנסים, ואת נוסעת, לאן אני לא יודע, אבל מבטך קדימה וכל אשר ביכולתי לעשות הוא לבהות בך, בשימלתך הלבנה, בקימורי גופך, בשפתייך, אוה! שפתייך המתוקות, נוסעים הזמן עובר, חצי שעה, שעה, מגיעים. את יוצאת מהרכב והולכת לתא המטען, מוציאה שמיכה, הולכת, רק עכשיו רואה כי הגענו לחוף, גלים מתנפצים וריח הים המשכר, הולכים על החול וצעדייך כה עדינים, בקושי משאירים סימן כמעט כאילו היית חלום, כאילו לא היית שם כלל, הולכת מספר דקות ואני בעקבותייך, ועוד לא מילה נאמרה. מגיעה לנקודה ופורסת את השמיכה, נשכבת ואני לצידך, גם נשכב, מסתכל לתוך עינייך, והזמן עובר, דקות או שעות, אינני זוכר, הכוכבים נעים מעלינו, תחושה של שלווה כל מלאה פשטה בגופי, ולצידה גם הבנה כי את האחת, ואין אחרת. מתקרב אל פנייך, מהסס, מנשק אותך, ואת מחזירה את הנשיקה, עדינה, אלוהית, ונפשי מתרוממת ועפה אל השמיים, מושיט יד ומחבק אותך, לוודא שאת שם, שאת לא חלום, מחזיק אותך קרוב, מחזיק אותך חזק אך גם בעדינות, לא מסוגל לשחרר.  ואנחנו שם, מתנשקים ומחובקים והזמן חולף, דקה או שנה, אינני יודע, ואז הנשיקה נגמרת, והלב פועם, את עדיין הינך בידי, מחובקת, מרגישה בטוחה, נרדמת ואני מסתכל עלייך ולא מסוגל להסיר את העיניים ממך, לא רוצה להירדם, לא רוצה לקום בבוקר ולגלות כי היית רק חלום, אך לבסוף, נרדם.

מתעורר, יום, רעש הגלים ברקע, מסתכל ורואה כי את עדיין איתי, לא היית חלום, ראשך על חזי, ואת ישנה, מחייכת, יודעת כי נישבתי בקסמייך.