בקיצור חזרתי עכשיו מפאב, היה כיף, אני, חבר וחברה שלו. בכל מקרה, נגיד ככה, התחלתי עם חצי גינס, ואז ישבתי שם, וחשבתי כמה עולה פה ג'וני ווקר בלו (עכשיו אתם יודעים למה הכחול:)), בקיצור, כוסית עולה 122 ש"ח, דווקא סביר בשביל זה, בקיצור אמרתי יאללה מזמין, עכשיו הזמנתי משני טעמים, אחת: רציתי לנסות, אמרתי לעצמי אני חייב את זה לעצמי פעם אחת לנסות, שתיים: כי הבקבוק היה סגור ורציתי לגרום להם לפתוח אותו, הוא היה כל כך יפה בתוך הקופסא שלו, מסודר ונקי וטהור. עכשיו, הוויסקי הזה, משקה האלוהים הזה, אין דומה לו, לא קיים משקה אלכוהולי חזק שדומה לו באיכותו אני חושב, זה כאילו, כל משקה אלכוהולי חזק אחר זה כמו ערס שנכנס לחדר, "אהלן חבר'ה! הנה אני בא!!!" (במבטא ערסי) הג'וני ווקר בלו הוא כמו ג'נטלמן אנגלי מחונך שאומר "או ידידי! מה שלומך, אפשר להיכנס" (מבטא בריטי), והוא יורד חלק ובשקט, ועושה נעים וטוב. אוי, ג'וני הכחול, אני חייב אותך שוב, איזו טעות עשיתי, עכשיו שטעמתי אותך יהיה קשה לחזור לוויסקי פשוט יותר, אויה, מסכן אני.

אז בקיצור תמשיכו לצעוד (Keep Walking, למי שלא הבין, הסיסמה של ג'וני ווקר)