tennis is my life

המבנים של המקום הרוסים.
קורי עכביש בכל פינה.
חלונות שבורים וילדה על הרצפה.
בוכה ובוכה. הנה אני גדלתי בעוד שנה.
נגמר עוד מעט החופש.. אולי היה טוב ואולי היה רע.
שהחופש הגדול עומד להסתיים, השיעמום מתחיל.

הסתכלתי במקום הזה. איך הוא היה כל כך חשוב בשבילי.
ואפילו שזה וירטואלי. למקום יש באמת אופי.

אני מסתכלת על הקטעים.
על הזמנים הרעים והטובים.
כל כך הרבה השתנה.
והתמונה גדלה וגדלה.
ורק העכביש הקטן מטיל את הביצה הגדולה.
קורי עכביש בכל פינה.
ועדכון אולי אחרון, של העונה.