הצרחה המצמררת הזאת לא מפסיקה
והדמעות שלה , של הילדה לא יוצאות לי מהראש .
זה חוזר על עצמו
הכל , רק הפעם התחלפו התפקידים
אמא שלי והיועצת מכריחות אותי ללכת לפסיכולוג
הן לא מבינות שפשוט לוקח לזה זמן לעבור,
והיועצת פוחדת שמה שקרה לאמא שלי יעבור
עליי , רק קצת שונה ,בדיבור
היא אמרה שהיא שמה לב שלפני שנתיים לא גימגמתי
בכלל ושנה שעברה זה התחיל בפיתאומיות וזה רק מחמיר : \
היא אמרה גם שאני ניכנסת לפניקה מכל דבר שאני לוקחת הכל
קשה ללב , ושאני צריכה להתחיל לדבר , ולשתף ויהיה לי יותר
קל מוזר גם לרנר רשם לי את זה במכתב פרידה : \
ביקשתי עוד זמן לחשוב על הקטע אם הפסיכולוג , אבל בכל
זאת, לא ניראה לי שאני ילך עליו.
ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
