מיום מן הימים בא קאסטרס אל השדה אשר ממול ליער שבמורד ההר. ויראה קאסטרס את בני הנעורים החלילנים, מחללים מנגינות ויאמר בליבו: "גם אני חלילן, וצלילי חלילי נעימים ורכים אך אין הם מנגינה ואלה בני הנעורים מחללים מנגינות ומכשפים את רעיהם."
וייקח קאסטרס להבה ויצית את השדה, הבחינו בני הנעורים באש המתלהטת ויברחו וידרדרו אל היער מול קאסטרס המחלל כול העת בחלילו, מלבנים לנוכח הלהבות המזמרות צלילי רוך ונועם בעוד להבותיהן מסנוורת וחורכות את ליבן בכוויות שלא ירדו.
והנה באותה העת צפה אלוהים ממעל וידום. באה תחתיו הלבנה אשר ראתה את הנעשה ותאמר: "ומה עונשו של זה?"
ויאמר אלוהים ללבנה, "מדוע ייענש? ואם יהיה אציל ועם מנגינותיו יכשפו את ההמון, עוד יהיה צריך להיענש?"
"כמובן." אמרה הלבנה. "אדם עכשיו ואדם הוא עוד יהיה."
ויאמר השם את אשר יהיה קאסטרס ויצב את הלבנה לחזות בו ובעונשו.
יום עבר, ויבוא קאסטרס בעודו מחלל אל הצטלבות דרכים, ויראו אותו הזקנים ויאמרו: "נעימות מנגינותך ומכשפות, בוא ופנה בדרכך השמאלית אל העיר בה מלאכים מאבדים את כנפיהם, אל העיר בה בני אדם מוצאים את דרכם מעלה."
ויאמר קאסטרס בליבו: "הנה והצתתי אש בשדה בני הנעורים וכישפתי את הזקנים, הנה והצית את בתי הזקנים ואכשף בני מלכים."
וייקח קאסטרס להבה ויצית את הבתים ויראו הזקנים את האש המאכלת ויברחו ויפוצו לכול הדרכים מצלילי קאסטרס המכשפים, אחוזי פחד מוות מהשריפה המזמרת הזוללת את בתיהם.
והנה באותה עת צפתה הלבנה ותבקש מהשם לרדת וליפול על קאסטרס בעונש כבד.
אמר לה השם: "לא תשקעי עד שיבקש לכשף אף אותך במנגינותיו, רק אז תראשי להענישו."
יום עבר, ויכנס קאסטרס בתרועות מנגינותיו לעיר. באו בני המלכים ויאמרו: "קאסטרס אדוננו! קאסטרס מלכנו! קאסטרס אלוהנו!"
וישב קאסטרס בכיסא המלך ועם אדם לא דיבר, רק חילל בודד וכישף נתיניו בכול יום, כול היום.
הביט קאסטרס בכוכבים ויאמר לעצמו: "הנה והצתתי אש בשדה בני הנעורים וכישפתי את הזקנים, הנה והצתתי אש בבתי הזקנים ומלכתי על בני מלכים, הנה והצית את עיר בני המלכים ואחבר למאירים."
וייקח קאסטרס להבה ויצית את העיר ויחזו בעיר מלכותם נטרפת בשריפה ויפלו על פניהם ויטרפו גם הם לעניי קאסטרס המחלל כול העת בחלילו, בוכים במותם לצליליו של מלכם המנגן לנגד מותם.
יום עבר קאסטרס שב להר שבמורדו יער, וינגן מנגינותיו אל השמיים, ותחזה הלבנה בו והנה היא מתאהבת בו ותתייצב אל מולו ותאמר:
"קאסטרס אהובי, בוא ויהיה לי לאוהב, רגש אותי קאסטרס אחוז בי ותהיה לכוכב, חבר לכוכבים ואהובי לעולמים."
ויאמר קאסטרס בליבו: "הנה והצתתי אש בשדה בני הנעורים וכישפתי הזקנים, הנה והצתתי אש בבתי הזקנים ומלכתי על בני מלכים, הנה והצתתי עיר בני מלכים ואני והלבנה האהובים וחבר אני לכוכבים, הנה והצית את הלבנה ויהיה מלך העולם לעולמים."
ויקרב קאסטרס את ידו ובה אש ללבנה ותקרב הלבנה פניה אל קאסטרס ויגעו זה בזה.
ויאמר השם מילתו ותיפול הלבנה מעלה לשמיים וייפול קאסטרס מטה אל היער ויחזה בעירו המושמדת ויריח את עשן בתי הזקנים הנטושים ויגע בגוף בני הנעורים הקרים וימשך ליפול ויעלם תחת עשן עיר מלוכתו וריח ביתי הזקנים הנטושים ומעבר לגופות בני הנעורים הקרים.
לפעמים הלבנה מבחינה בו ונזכרת בשמחה באהובה וכשה נעלם הוא בין הצללים שוב מאירה היא את דרכה באור גדול ובוהק עד שנעלם הוא פעם נוספת מאורה, והיא מתייפחת על גורלו המר, קאסטרס החלילן שנגע בשמיי הכוכבים ונפל למעמקי היער שם מדי פעם היא מבחינה בו ולכמה רגעים מאירה אותו באורה הגדול והבוהק שאינו שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
