אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

אל השבוע הזה נכנסתי מלכתחילה בידיעה שאלו הולכים להיות 3 ימים קשים ועמוסים מאוד בעבודה, והתחמשתי בהתאם בכוננות ספיגה ובמצב צבירה של עבודה "בטוּרים" גבוהים. אלו היו לא רק הימים האחרונים שלפני החג, אלא גם הימים האחרונים שלפני נסיעת הבוס לחו"ל, וזה תמיד אומר אצלנו טירוף. כל יום עבדתי כעשר שעות אינטנסיביות נון-סטופ עם הרבה מולטי-טאסקינג, וכאמור אווירה hectic. התנפלתי על המשימות ותיקתקתי דברים, והערב הבוסית כתבה לי שהיה לי הספק פנומנאלי. וזהו, הימים האלו נגמרו, והגענו למנוחה ולנחלה של החג עם הלשון בחוץ, אך מרוצים.

לא היה קל. בדרך היו לי כמה תאקלים עם הבוסית שיכולה להתנהג בצורה נורא מעליבה והזויה כשהיא עמוסה, כפי שסיפרתי כאן לא פעם. אבל זה בסדר, זה חלק מעסקת החבילה, ולא צריך לקחת את זה ללב, זה לא נגדי אישית. עדיין, נהייתי עצבנית נורא ומנוטרלת, אבל עבר. וחוצמזה, היה לי בסביבה שוקולד שתקעתי אל לועי בחינניות אין קץ, וחוויתי את הרגיעה שחוֹוה המכור להרואין לאחר הזרקת הסם ישירות לוריד. או יה בייבי..... ככה משככים רגשות מטרידים, בּינג'-סטייל.... מותר לי פעם בכמה זמן להתיר רסן ולזלול ככה - זו החלטת הדירקטוריון. יש לי גושפנקא רשמית, מעוגנת בפרוטוקול. אז כן, בימים האחרונים הייתי במצב הצבירה הזללני, זו כבר נהיית פרוצדורה קבועה בזמן האחרון של בערך פעם בחודש - כשבוע לפני המחזור.... בצירוף הימים הקשים בעבודה, וקצת חוסר שינה שנתן אותותיו - זה דרש היערכות תזונתית בהתאם. בניגוד לפעמים קודמות, לא נלחצתי מהזלילה. נהניתי ממנה. וידעתי שמותר לי, ושזה ייגמר בקרוב. והייתי זקוקה לזה נורא כדי להתמודד עם מה שהלך בעבודה.

היום באתי לעבודה עם ה- fat pants שלי. מה שיפה בהן היא העובדה שהמכנסיים האלו נהגו להיות ה- thin pants שלי פעם. הם היו המכנסיים ששאפתי להיכנס אליהן, שהיו נורא צמודות. והיום הן גדולות עלי, רפויות, מתאימות לימים בהם, אהמממ, לא בא לי מכנס צמוד שיעיק על בטני המספקת את צרכיה האינטלקטואליים בקיוסקים שונים ברחבי העיר (הפרד ומשול).

בחופשת החג אני מתכננת:

לנוח ולהשלים שעות שינה

לקרוא ספר/ים (קצב הקריאה שלי ירד פלאים בשנים האחרונות, קשה לי יותר להתרכז, וזה מבאס אותי. מקווה לחזור לקרוא יותר. אני גם תמיד איכשהו לא מגיעה לזה, עושה דברים אחרים. אז זהו, צריך לפנות זמן לבילוי איכותי שלי עם ספר טוב, לצלול לתוכו ולהנות ממנו)

ארוחת חג אצל ההורים

לנקות את הבית, בתקווה שיהיה לי כוח וחשק, ועוד כמה מטלות בית קטנות נדרשות

לעשות סדר בארון הבגדים (בתקווה וגו')

ואם יהיה זמן יש לי כמה סרטים לראות, ואני רואה בזמן האחרון את כל העונות של "קוגר טאון" המשעשעת, אז אולי אמשיך עוד כמה פרקים....

אהמממ.... אני תוהה אם בסופו של דבר פשוט אעביר את הימים בלי לעשות שומדבר מיוחד, כפי שקורה הרבה פעמים....

טוב, די לקשקש.

אסיים עם שיר, לסמן את המעבר מזמן חול לזמן קודש. מפטפוטים על זלילות ועבודה להווייה של כלי קיבול רוחני יותר... 

לקחתי פעם קורס באוניברסיטה שהמרצה בו דיברה על ההגדרה של חג כ"זמן מחוץ לזמן", time out of time.

אז הנה מתחיל המעבר ממימד הזמן הרגיל למימד הזמן האחר, המקודש, ועם נעימה מרגיעה שאולי אף תרגיע גם אותי, בריה מתוחה-כמו-קפיץ שכמותי:

חג שמח, חופשה נעימה, ושנה טובה לכל מי שקורא את השורות האלו.....