אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

אפתח עם עדכון טכני קצר משעמם:

לפני כמה ימים חלה תקלה בחיבור לחשמל של הלפטופ שלי. כלומר, חיברתי את כבל החשמל, ודבר לא קרה. אין זרימת חשמל ללפטופ. אז כנראה שכבל החשמל נדפק (זו האופציה העדיפה. אם זו בעיה במחשב, זה כמובן גרוע יותר). אבל כמובן צריך לוודא שזו אכן הבעיה לפני שקונים כבל חדש, רק שהתברר שזה לא כזה פשוט לבדוק. כשבאתי לחנות בה קניתי את הלפטופ (רשת ידועה עם מעבדות תיקון), הם אמרו שאין להם דרך לבדוק אם זה הכבל, כי אין להם במעבדה כבל מתאים ללפטופ הזה. או שאני קונה מהם כבל חדש (במחיר מופקע, זונות) ומקווה שיעבוד (והם לא מוכנים לחבר לי את החדש לבדיקה אם אני לא קונה אותו), או שאני בודקת במעבדה אחרת, פרטית, שיש לה את הכבל המתאים. אמנם קניתי מהם את הלפטופ הזה לפני מספר שנים, אך לדבריהם המעבדה שלהם לא נותנת שירות למחשבים ניידים אלא רק לנייחים, ויש מעבדה אחרת שנותנת שירות לניידים והם נמצאים במקום רחוק. אז חזרתי כלעומת שבאתי, עם לפטופ חסר חשמל שבינתיים איני יכולה להשתמש בו, אבל כמובן שאחשוב על פיתרון, יש כמה אופציות. העניין יטופל. כעיקרון אני מרגישה בנוח להיכנס לבלוג שלי רק מהלפטופ שלי (וגם מהמחשב שלי בעבודה, אבל אני לא עובדת השבוע), ולכן לא נכנסתי לבלוג כבר כשבוע, אבל בינתיים התגברתי על העיקרון וכרגע אני משתמשת בלפטופ של בן זוגי.

אז הנה אני כאן.

זהו, הגיע הגשם. כולי אהבה רומנטית של גשם וחורף, חוץ מהעניין הזה שהיו כמה חורפים שטיפטף לנו בדירה מהתקרה בדיוק על הראש שלי במיטה. מכל המקומות, רבאק. איזו תחושה מערערת של חוסר ביטחון ואי ודאות. הדברים הבסיסיים בחיים, שהבית יהיה מקום מוגן ויציב ונעים. ישנה לי ופתאום באמצע הלילה מתעוררת מטפטוף על הפרצוף שלי - חווייה מכוננת. זה קצת הוריד מהרומנטיקה החורפית שהרגשתי כל חיי (נו טוב, זה חלק מתהליך ההתבגרות, לא?... כאילו, המציאות מול הפנטזיה וכל זה.... ), אבל נקווה שהטיפול שבעלי הבית עשו לגג בחורף האחרון, לדבריהם טיפול יסודי שחייב לעבוד, יהיה אכן אפקטיבי ויממש את ההבטחה לחורף נטול שפריצים על הפרצוף באמצע הלילה. בעבר הטיפולים שהם עשו לרוב עזרו. פשוט בחורף האחרון הטיפול הפרוצדורלי לא עזר, אז הם עשו משהו רציני יותר.

אוהבת ריחות של בישול ביתי מעבר למסך הגשם. הקור שבחוץ, ההבטחה החמה של בית, ההתכרבלות.

המממ. אני רעבה

בזמן האחרון אני חורשת על אלבום הסולו של Marnie, שהיא הסולנית של Ladytron. קוראים לאלבום Crystal World, והוא מקסים. מושלם בעיני. ולגמרי מתאים לאווירה של חורף.... יש שם שיר קסום ומהפנט בשם Laura שרציתי לשים אותו כאן, אבל אין אותו ביוטיוב. במקום זה מצאתי שניתן לשמוע את כל השירים באתר שלה, הנה קישור: 

http://www.helenmarnie.com/

גם בשיר Laura וגם בשיר Gold צריך להאזין עד סוף השיר, יש התפתחויות יפות....

(אלוהים, נראה לי שסוף סוף הבנתי איך שמים כאן קישורים. יעני שעובדים כשלוחצים עליהם. יעני כנראה צריך לא רק להדביק את הכתובת לכאן, אלא גם לעשות איזושהי פעולה מתוך התפריט. עד עכשיו התעלמתי מהלחצן הזה של "היפר-קישור" כי לא היה לי מושג מה זה ה"היפר" הזה. כנראה שזה פשוט קישור. סתם ניסיתי בשביל הקטע ומקווה שזה יעבוד. איזו התרגשות. החיים הם בכל זאת דינאמיים ומלאי הפתעות והתרחשויות מרגשות!)

הגשם שקצת מכסה על הכיעור הפיזי והאנושי שבחוץ, הצלילים החורפיים-אירופאיים של המוסיקה של מארני - מעוררים כיסופים, להיות במקום אחר, בארץ אחרת, יפה יותר, שקטה יותר, בלי ערסים, עם תרבות ומנטאליות אחרות, אסתטיקה נעימה ומעוררת השראה - נכון, בכל מקום יש בעיות וחסרונות, אין מקום מושלם, וכו' וכו' - אבל עדיין - עדיין - מקום אחר - ויש מקומות יפים ושקטים יותר, ויש מקומות בלי המנטאליות הערסית הדורסנית הבהמית.....

אני מבינה שכאן אני חיה, אני פחות מתלוננת מפעם, יותר מכילה את הדברים, יותר משלימה איתם, ומנסה להתמקד יותר בחיובי מאשר בשלילי.... והרפיתי מהחלומות על מקום אחר.... אבל לפעמים זה עולה, המיה דקה של כיסופים.... שיכול להיות אחרת.... שאני צריכה אחרת.... כל כך צריכה אחרת.... כן, גם יכול להיות שלוּ הייתי באותו מקום אחר הייתי מגלה שיש גם בו דברים שמטרידים אותי, בסדר, ברור שאין מקום מושלם, אבל זה עדיין לא אומר שזה לא יהיה שיפור לעומת ישראל.... וחוצמזה, איך אמר השיר? לפחות בלונדון הייאוש יותר נוח....

בכל אופן, מותר לפנטז לפעמים....