אז גם אלי הגיעו הוירוסים שמסתובבים להם וחוגגים, אני עם נזלת נון-סטופ, כאב ראש וכאב פרצוף (יש כזה דבר!), כאב גרון (שבינתיים די שכך) ושיעולים. כהנה סימפטומים סקסיים.
זה התחיל שלשום, והבוסית שלי זרקה לי בסוף היום "דיר בלאק את באה מחר!", אמנם בחיוך. ואתמול באתי כבר חולה אחרי שעתיים שעות שינה (אם לא הייתי באה אז היה צריך להקפיץ מישהי אחרת מאיתנו שתבוא מוקדם במיוחד לפתוח את המשרד), אבל עדיין הייתי במצב מתפקד ורציתי לבוא. והרבצתי עבודה כל היום, בכל זאת, למרות שהיה לא קל, ולאחר שיצאתי בסוף היום היא עוד כתבה לי בווטסאפ "תרגישי טוב עד מחר" ושיש ניירת על שולחני שמחכה לטיפולי. אז הרגשתי קצת לחץ פיזי מתון מצדה שאגיע לעבודה לא משנה מה, גם אם אני חולה. וזה לא נעים לי. היא דווקא בנאדם מקסים ומבין, מצד שני מה זה הלחץ הזה על בנאדם חולה, זה לא יפה.... לפעמים עובדים חולים וצריכים לנוח בבית.
אז הבוקר עברתי ייסורי מצפון כי קמתי בהרגשה על הפנים. הכנתי לי מיץ מלימונים טריים, אכלתי קלמנטינות, חיכיתי לראות אם אני מתאוששת (אין לי תה בבית, אבל לא נורא). דיברתי עם המזכירה השנייה והתכתבתי עם הבוסית, והבהרתי להן שאולי אנסה לבוא לכמה שעות ואם ארגיש רע אחזור הביתה, ואעזר בלהגיע בטרמפ עם בן הזוג שלי (כי בד"כ אני מגיעה באוטובוסים). ושאלתי את הבוסית האם הניירת שעל שולחני בהולה, כי אני פשוט חולה. והבוסית ענתה לי שהמשרד הוא לא טיפול נמרץ ושאם אני לא מרגישה טוב, שאשאר בבית. אז נשארתי בבית.
נראה לי שלקחתי קשה מדי את ההערות שלה ש"רמזו" שאני חייבת להגיע. זו הרי התפרצות לדלת פתוחה אצלי, עם הנטייה שלי להרגיש לא נעים, ועם האכפתיות שלי מכך שאם אני לא באה זה יוצר יותר עומס על שתיהן וזה קצת מעכב טיפול בכמה דברים, ואם יורשה לי - עם מוסר העבודה שלי. יכול להיות שהיא לא התכוונה לזה כאל פקודה, אלא רק הביעה את העובדה שהיא זקוקה לי בעבודה, שלא "אבריז" רק בגלל הרגשה לא משהו (אבל כאמור זו לא סתם הרגשה לא משהו). אולי היא אמרה את כל זה בנימה מחויכת בלי יותר מדי כוונות נסתרות או לוחצות, וזו הפרשנות של הלחץ הפנימי שלי שאני משליכה עליה....
אוף, מעצבנת אותי הנטייה שלי להצטדק ולהתגונן. אין לי על מה. זכותי המלאה להיעדר מהעבודה בגלל מחלה. ויש לי אישור מחלה מהרופא כמובן.
ומה שעוד יותר מעצבן אותי זה שאני יודעת שאם המזכירה השנייה הייתה חולה, היא פשוט הייתה מודיעה לנו שהיא נשארת בבית בלי להניד עפעף, בלי להרגיש לא נעים. ונראה לי שעליה הבוסית לא הייתה מפעילה כזה לחץ להגיע (או שאני סתם פאראנואידית). ואני סתם מתייסרת ומסתבכת ומתחרבשת עם זה.
בקיצור, אני מתחבאת לי בבית עד שאוכל לסיים את תפקידי הנוכחי כמכונה לייצור נזלת, ערימות טישו משומש ופרצוף מיוסר (מקסים, אני יודעת), והולכת לעשות עכשיו מרתון של 3 הסרטים של "הסנדק" (למלא חורים בהשכלה. ראיתי מזמן את הסרט הראשון אבל כבר כמעט לא זוכרת ממנו שום דבר. רק זוכרת שלא התלהבתי ממנו במיוחד).
ואני ממש ממש צריכה להבין ולהפנים לגמרי שאני בהחלט יכולה לשים על כל זה זין ענק בגודל של אוסטרליה, ושההתנהלות שלי היא בסדר גמור ולגיטימית!
תודה על ההקשבה 
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
