אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

בלילה האחרון חלמתי שאני לא בזוגיות אלא נמצאת בשלב של לנסות ולהכיר בן זוג. ואני מכירה מישהו ואנו נפגשים במשך תקופה קצרה והוא מקסים וכיף לנו ביחד והרגשות שלי כלפיו משתוללים. אבל פתאום הוא אומר לי - נכון שאת צינית? ואני מודה שכן, שאני צינית. ואז הוא אומר שלמרבה הצער הוא לא יכול להיות איתי, כי לא מתאים לו אדם ציני, הוא פשוט טיפוס שונה, למרות שאני מקסימה וכו'. אבל מוסיף שיש לו חבר שדווקא יכול לדעתו מאוד להתאים לי והוא ישמח להכיר ביננו. אבל אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל כי אני מוצפת צער על הפרידה. ואני לא רוצה את החבר שלו, אני רוצה אותו. הדחייה מצדו קשה לי, כי הרגשתי שאני כל כך אוהבת אותו ושהקשר איתו היה טוב כל כך ועשה לי טוב וחשבתי שהוא אוהב אותי. ואני כועסת על עצמי, למה הודיתי שאני צינית, או למה אני צינית, רק בגלל זה הוא החליט לסיים את הקשר. אנשים ציניים לא זוכים לאהבה כזאת. כי הם מרירים. ומי אוהב לחלוק חיים עם אנשים מרירים. וזה כואב לי וחבל לי נורא. אבל הוא כל הזמן מחייך כי הוא אדם אופטימי והכל בסדר, הכל טוב.

יהיה לו טוב יותר בלעדי.

(גאאאד, אני כזאת פולניה )