אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

בשעה טובה קניתי את כרטיסי הטיסה לטיול לארה"ב. עכשיו אני נשמעת רגועה, אבל הייתי בשוק שאשכרה ביצעתי את זה, וכל התהליך היה כרוך בהמון חרדה והתלבטויות וספקות וקושי להחליט והתייעצויות עם אנשים עד שכבר הייתי מבולבלת ומעורערת מכל ההצעות והפידבקים, אבל בסוף החלטתי פשוט להחליט, ואמנם להיעזר בטיפים ועצות אבל גם לסמוך על עצמי ועל שיקול הדעת שלי, על לו"ז הטיול הכללי שהכנתי. והרי אין מושלם. אז נראה לי שעכשיו אני נכנסת להלך רוח אחר, אופרטיבי ורגוע יותר. כמה כבר אפשר להיות בחרדה ולחשוב מחשבות שליליות. החרדה העיקרית היא כמובן מהטיסה, פחד שיקרה משהו רע. אבל גם את החרדה הזו אני שמה כרגע בצד, מיציתי. הרי כבר החלטתי והלכתי על זה, גמרנו, אז אין טעם בחרדה. מה גם שהסיכויים שיקרה משהו הם מאוד נמוכים, מיליוני איש טסים ברחבי העולם, לא צריך לשקוע בתרחישי אימה. אז כן, תמיד יש סיכוי שיקרה משהו, אבל אם נחשוב כל הזמן על המשהו הרע שיכול לקרות - ויכול לקרות לא רק בטיסה - לא נוכל לחיות. ואני פתאום מבינה עד כמה אני שקועה במצב קיצוני למדי של חרדות וחשיבה שלילית, עד כדי כך שאני לא שמה לב עד כמה אני שקועה בזה ושאפשר גם אחרת, שאני סתם סובלת ומתענה ונמנעת מדברים.

אז - אני יכולה להרפות קצת ואפילו ליהנות מהתהליך. מקווה שיהיה בסדר. קצת מלחיץ אותי לקנות כרטיסים כאלו יקרים, לא רגילה להוצאות כאלו.... וכל שינוי בטיסה עולה הרבה כסף... אז מקווה שהכל יילך לפי התכנית. זה באמת עסק מאוד מאוד יקר, ומסתבר שכנראה המלונות עולים הרבה יותר ממה שחשבנו.

אז בתקופה הקרובה אתעסק הרבה עם תכנון הטיול.

הכרס שלי עלתה באוב. שלום רב שובך כרס נחמדת. לא התגעגעתי אלייך. זה בגלל שבזמן האחרון פרקתי עול וכל הזמן בא לי לזלול. זה בגלל שהמוח שלי עובד שעות נוספות בלחץ מחשבות ותחושת מתח ומוטרדוּת, ומצד שני תחושות ריקנות וחוסר כוחות. התרחבתי קמעא. מקווה שבקרוב המצב הנפשי והתיאבון המטורף שלי יירגעו ואשוב לאורח החיים האחר, של אכילה מאוזנת והליכות מהירות, ואצטמק בחזרה לכדי עלמה רוחנית. כי אני צריכה להיות קטנה נורא, כ"כ קטנה עד שאי אפשר יהיה לראות אותי אפילו במיקרוסקופ ואז אוכל להתחבא בתוך מולקולה ומדי פעם להגיח החוצה ולעשות "קוקו!".

הממממ.

פתאום עכשיו היום ההוא, לפני מס' חודשים, בו מדדתי ג'ינס שורטס קצרצרים מידה 38 ב- H&M, עם גופיה צמודה, ונראיתי להפתעתי סבבה (וגם אחותי הקטנה שהייתה איתי הרעיפה עלי מחמאות), נראה כמו חלום רחוק. זו הייתה פנטזיה רבת-שנים שהגשמתי לרגע קט של פסגת מימוש עצמי חמקמקה. הו, החמוקיים החמקמקים. הו, כרס עיקשת. קישטא, חזרי לאוב שעלית ממנו. יש כאן חמוקיים שמבקשים להתבטא, אז תני להם דרור.

היום הלכתי לעבודה עם שתי צמות. התחשק לי. הרגשתי סבנטיז. לא היה אכפת לי אם זה נראה כמו ילדה מפגרת, אבל דווקא קיבלתי פידבקים חיוביים. אני בעד להחזיר את הצמות לאופנה.