אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

ביקרתי היום אצל ההורים ואחותי הקטנה האהובה

היו גם בנות הדודה שלי,

שנים לא ראיתי אותן והיה נחמד,

ואני רואה שמצבי השתפר כי חיבקתי אותן בלי להירתע,

ושמחתי, וזרמתי, והיה ממש כיף.

פעם הייתי הרבה יותר עם חרדה חברתית ורגשי נחיתות והרגשתי מוזרה ולא שייכת

וכמובן אבא שלי ערער אותי, כמו תמיד

ותמיד בדרך חזרה הביתה אני חושבת איך יכולתי לענות בצורה טובה יותר

לאמירות שלו

במקום להיות משותקת.

הוא מתפרץ לדלת פתוחה אצלי - הרי אני עם ביקורת עצמית קשה,

כל כך בקלות אני מתערערת

ועולים כל הספקות, הפחדים.

ועצוב שבית ההורים הוא מקום לברוח ממנו

שעושה לי רע

כשחזרתי הביתה

פשוט יצאתי להליכה מהירה

וזה עשה לי טוב

קצת איפס לי את המוח

את המחשבות המתגוננות המשתוללות

את החרדות

ועכשיו אתמקד בלהירגע לי בשקט

לקראת שבוע חדש

ועוד שבועיים הטיול

מקווה שהכל יהיה בסדר

לחשוב חיובי, לחשוב חיובי

ולהרפות