איבדתי שליטה ואני מרגישה אבודה.
זמן שאול. לא אוכל להמשיך כך עוד הרבה זמן.
ודברים.
כל מיני דברים.
המממ. ממממ. ה. מממ. אה בה ציגלה מיאו.
בעיה שלי ורק שלי. מעשיי הם בשליטתי. מחשבותיי - קצת קשות יותר לשליטה, אבל גם זה יכול להיות עניין של החלטה.
אויש. אוי אוי אוי.
הגוף שלי.
וגם, פרופורציות.
וגם, יש צרות אמיתיות בחיים, אנשים שקורים להם דברים באמת קשים, אז... וכו'.
אבל.
אבל איבדתי שליטה.
והגוף שלי.
ואני, בכלל, והימים.
הממממממממ.
להתבטא.
תלות בפידבק מאנשים אחרים כי אני עצמי זה לא מספיק?
הריקנות/השממון הקיומי?
ההוא המיוחד שנעלם, ההיא המיוחדת שנעלמה, אבל לא צריכים להיות תלויים באנשים אחרים, זו מלכודת.
צריך שיהיה לי ליבידו מפואר. זקפה נפשית מרהיבה. תאוות חיים מחויכת.
או סתם, איזון.
אני חולה, קצת.
מבחינת המוח והגוף והנפש, קצת.
ולא ברור לי.
הדברים. אינם. ברורים. ומילים.
לבטא, להתבטא, את הכאוס והכלום.
הקיצר, התחלתי לא מזמן עוד כדור, בנוסף לכדור שאני לוקחת כבר לא מעט זמן. הפסיכיאטר אמר שהכדור שאני לוקחת הוא יותר לדיכאון מאשר לאו.סי.די, והכדור שהוא הוסיף לי אמור להתמקד בטיפול באו.סי.די - בחשיבה הכפייתית. לה די דה.
אני לוקחת נורא בהדרגה, אז רק על חצי כדור עדיין.
ואז אעלה מינון ואז אהיה נורמלית, כלומר אפסיק, כלומר יהיה בסדר.
מצד שני תופעות לוואי אפשריות לפי העלון - נטייה לשברים בעצמות (הא??), לפטריה בפה (אעעההה?) ועוד מגוון תופעות מלחיצות. מקסים. מאוד מרגיע. שלחתי מייל לפסיכיאטר אבל הוא לא הגיב. אדבר איתו על זה בפגישה הבאה.
יש בי דברים טובים אבל יש בי גם דברים מעיקים.
אבל למשל זה שאנשים מנתקים קשר לא תמיד קשור רק אלי.
ויש טעויות שעשיתי, לא בכוונה רעה. חבל, אבל קורה.
ולא הכל קשור אלי.
ולא להיות תלותית בפידבק מאנשים אחרים.
ולא להכביר יותר מדי מילים, כי לא לכולם יש זמן וסבלנות להרבה מלל.
לנתב את האנרגיה לכיוונים קונסטרוקטיביים, אבל זה לא תמיד ברור איזה כיוון, וסוחבים מהעבר דינמיקות ודפוסים, ולפעמים אין אנרגיה. לפעמים הדיכאון אוחז.
הימים עוברים, ימות הקיץ החמים, שום דבר אינו קורה.
שום דבר עדיף מדברים רעים, אז יש לי על מה להגיד תודה, במקום להתלונן.
מכירה אנשים שקרו להם דברים רעים באמת לאחרונה. כואב הלב.
הימים עוברים ריקים ואני מרגישה שאני דועכת.
בינתיים לא מצליחה להתאפס, להתאושש מזה,
כי לא מרגישה את ניצוץ החיים. שהרגשתי באופן כל כך נדיר כש
(ורק אצלי הכוח להוציא את עצמי מזה)