כבר ציינתי כאן שאבא שלי נמצא בביקור ארוך באנגליה. זה מאוד מקל על האפשרות לבקר בבית ההורים ולהישאר שם לישון, כי כשהוא שם זה ממש מעיק ולא נוח, הנוכחות שלו בעייתית....
כבר עשיתי זאת פעם אחת בחודש שעבר, ובסופ"ש האחרון עשיתי זאת שוב. ביליתי סופ"ש ארוך (שישי עד ראשון בערב) עם אמא שלי ואחותי הקטנה, והיה לנו ממש ממש כיף ביחד. זמן איכות משותף נדיר.
היו לנו המון שיחות נפש ונוסטלגיה (הבאתי תמונות ישנות שמצאתי אצלי), אמא שלי סיפרה דברים על העבר, שיחקנו כהרגלנו רֵמי (מסורת רבת שנים ממשפחתה הרומנית של אמי) ופוקר, ראינו סרט ("שומרת אחותי", עם קמרון דיאז, מומלץ, עצוב. מבוסס על ספר, שאגב העלילה בו נגמרת באופן שונה ממה שעשו בסרט), וצחקנו המון. אמא שלי בישלה, וגם אני הכנתי להן אוכל טעים שהן מאוד אהבו - אף פעם לא יצא לי לעשות את זה, וזה שימח אותי.
מכיוון שמצבי הנפשי השתפר, אני פחות מאוימת מכל מיני דברים קטנים, כך שהמוח שלי כמעט לא היה בכלל מוטרד ותקוע כהרגלו, ואני מרגישה פחות ריקנות ויותר מרץ ועניין - וכל זה גם הוסיף להנאה של הביקור. הרגשתי שונה. והרגשתי קרובה אליהן. ונתתי לאמא שלי להתקרב אלי יותר מבדרך כלל. כל כך חסרה לי תחושת המשפחתיות, בסיס של בית חם, שייכות. וזה מילא לי את הלב המתגעגע. כמובן שתמיד יש גם פה ושם דברים מעצבנים או שליליים, אבל זה לא ביטל את ההנאה ואת הדברים החיוביים והיפים.
אמא שלי חוששת שהולך להתפתח אצלה אלצהיימר - כפי שכולנו חוששים לגביה, כי היא שוכחת דברים, זה כבר התחיל לפני כמה שנים. עשתה פעם אחת בדיקה קוגנטיבית שהעלתה שהמצב בסדר, ובקרוב תלך שוב כי נדמה שמצבה קצת התדרדר. אז בסופ"ש היא פתאום החליטה בהקשר הזה לתת לי ולאחותי הנחיות/בקשות מה היא רוצה שיהיה בהלוויה שלה והסידורים מסביב, לפני שהיא תהיה (חס וחלילה) במצב שלא תהיה מסוגלת.... עצוב ומדכא... אבל זה חלק מהחיים. הבאתי פנקס, כי חששתי שאשכח את בקשותיה, ורשמתי בצורה מסודרת. הדברים האלו מאוד חשובים לה, הטקסים והמנהגים, אז אני מכבדת את זה. אבל אני לא מבינה שומדבר בטקסים ובמנהגים האלו.... במסורת.... אין לי שמץ של מושג מה צריך לעשות בסיטואציות כאלו, וזה קצת מלחיץ אותי שלא אדע, אבל מניחה שיהיה את מי לשאול, לא אהיה לבד...
היא גם כמובן מלאת כעסים על אבא שלי, על כל מיני צעדים והחלטות שעשה לאורך השנים מבלי להתייעץ איתה, צעדים והחלטות שגם השפיעו על חיינו, ובין השאר היא כועסת גם על האופן בו טיפל בחלק מהלוגיסטיקה סביב מות אמה מבלי לשאול מה אמי רוצה, ולכן הדגישה שהיא אומרת לנו כדי שנדאג שהדברים ייעשו, כי עליו היא לא סומכת....
מדכא, כל המצב הזה עם ההורים שלי, אבא שלי, כל מה שהיה עם המשפחה הזאת. ואין לי כוחות לסיטואציות של חיכוכים משפחתיים אם וכאשר יהיה צורך, אני לא בנויה לזה, וכל כך רחוקה מעולם המושגים הזה.... אבל דיה לצרה בשעתה...
אבל כאמור לצד השיחות העצובות גם צחקנו הרבה. איך אפשר בלי הומור בריא. החיים האלו מלאים אבסורד. לא צריך לקחת אותם יותר מדי ברצינות. זה לא בריא.
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
