אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

עד שיקרה משהו

עד שיקרה

או עד שאבין שזה לא משנה

לא משנה

ולא חשוב

ואבין שזה בעיקר אני כאן

אני והדי מחשבותיי

ויותר מדי מילותיי

ושאני אולי מחפשת "שם בחוץ" משהו שלא קיים

(אם כי מצאתי דברים נפלאים שם בחוץ, הכרתי אנשים נפלאים, מצאתי קסם)

היה לי היום בעבודה יום די חרטבּוּנה

וקצת ירדה לי האנרגיה והמוטיבציה והחשק והכוח

איך שהגעתי המזכירה השנייה סיפרה לי

שהתקשרה מזכירה של עו"ד שאנו עובדים איתו

ומסתבר שהיום התקיים דיון מאוד מאוד מאוד חשוב מול צד שלישי, שהבוס שלי היה אמור להיות נוכח בו,

אבל הבוס שלי בחו"ל, כי לא ידענו בכלל על קביעת המועד.

המזכירה של העו"ד טענה שרשום לה שהיא התקשרה אלינו בתחילת אוגוסט ושוחחה עם אחת מאיתנו ויידעה על קביעת המועד, אבל לא כתוב לה עם מי היא דיברה וזה לא רשום לה. היא הוסיפה ואמרה שמכיוון שהיא זוכרת שבזמן האחרון יצא לה לדבר יותר איתי ולא עם שתי האחרות, נראה לה שהיא דיברה אז איתי.

מניאקית זונה פרוצה יצאנית בת-פיגולים. בטח מפילה עלינו את הפשלה שלה.

אין אין אין מצב שהייתי מקבלת כזאת הודעה בנושא כ"כ חשוב ולא הייתי עושה עם זה משהו!

אני בכלל לא אחראית על היומן ולא קובעת בו דברים, המזכירה השנייה מנהלת לו את היומן, ואני בטח הייתי מיד שולחת אימייל אליה ולבוסית על הנושא הזה.

ואני גם ידועה בתור מישהי מאוד מאוד דקדקנית, קפדנית ופרפקציוניסטית, שמקפידה על כל הפרטים הקטנים וזוכרת הכל ולא עושה טעויות ושאיתי זה "שגר ושכח" כי אפשר לסמוך עלי.

אבל כמובן שדבר ראשון נבהלתי ופקפקתי בעצמי שאולי באמת הודיעו לי וזה פרח מזכרוני, למשל בגלל מיליון הדברים שקורים אצלנו בו-זמנית שמסיטים את תשומת הלב והריכוז מעניין לעניין. אבל זה לא הגיוני, מכל מיני סיבות שלא אפרט כרגע כי גם ככה הנושא משעמם טיכו ואני כבר נכנסתי לפירוט יתר לפני המון המון שורות.

לא משנה. הבוס כמובן כעס, אבל בשיחה איתי דווקא הגיב בצורה יפה והיה נחמד ואמר לי שהוא כועס על העו"ד, שההתנהלות שלו לא הייתה בסדר, מכמה בחינות. והבוסית שלי אמרה לי שהיא בטוחה ב- 100% שזה לא אני ושלא אמשיך להתעסק בזה אפילו לרגע. אח"כ הייתה במהלך היום עוד קצת התחרבשות מעצבנת על הנושא, והעבודה יצאה לי מכל החורים (כולל הנקבוביות), וכל מה שרציתי זה ללכת משם. ונשארו ערימות ניירת שהייתי אמורה לסדר ולא נגעתי בה. והרגשתי לא יעילה ושלא עשיתי כמעט שומדבר בעבודה, בניגוד לתכנון שלי להרביץ עבודה בכיף, לנצל את השקט השבוע עקב היעדרות הבוס. יאללה, ווטאבר. עייפתי.

נפגשתי עם החברה והיה נחמד. היא התחילה עבודה חדשה וסובלת שם. עודדתי וניסיתי לתת פידבק מועיל.

אני רוצה להיות שוב ילדה קטנה ולצפות בסרטים מצוירים בטלוויזיה.

או לחילופין להשקיע את זמני בלמידה אינטלקטואלית וקריאת ספרים ועשיית דברים מעניינים, ולא ללכת לעבודה. כי אין לי כוח כבר. אני עייפה.

לילה טוב,

ואני אכתוב כאן גם מחר,

וזה לא איום - זו הבטחה!

אני אכתוב כאן כל יום,

עד ש