היום היה יום טוב יותר בעבודה, אם כי אני מרגישה שקצת איבדתי שליטה על כל הדברים שאני אמורה לעשות ולא מספיקה, לא עומדת בקצב והניירת מאיימת להטביע אותי, אני מנסה להילחם בעוז אבל בינתיים תקעתי ערימה בארון - אם לא רואים את הניירת, היא לא באמת קיימת. לא ככה? 
יהיה בסדר.
אחרי העבודה עשיתי קצת קניות של בעיקר ירקות ופירות, ולאחר מכן עשיתי הליכה מהירה בחוץ והיה כיף. יופי טופי, כל הכבוד לי, טרה לה לה.
החברה איתה נפגשתי אתמול הודתה לי על השיחה ואמרה שהדברים שאמרתי לה עזרו לה ועודדו אותה ושהיום היה לה יום טוב יותר בעבודה. ממש שימח אותי לשמוע. ונעים לדעת שאני לא רק נתמכת, אני גם תומכת...
אפרופו חברה - נזכרתי במשהו שרציתי לכתוב עליו כבר לפני כמה שבועות -
יש מישהי שעבדה אצלנו כמה חודשים כשהחליפה מישהי שיצאה לחופשת לידה. היא ממש חמודה. היא גם הרבה פעמים באה לדבר איתי ועם הבחורה שיושבת לצדי, ואמרה שממש כיף לה לדבר איתנו. אני, שסובלת ממאותגרות חברתית, לא ידעתי בדיוק איך להתייחס לזה, איך "לאכול" את זה - החסך החברתי שלי כל כך גדול עד כדי כך שאני לא מעזה להאמין שמישהי ממש רוצה מיוזמתה להיות "חברה" שלי, ואני לא רוצה לטעות באשליה שפירשתי באופן שגוי את נחמדותה.
אז לפני כשבועיים היא סיימה את עבודתה ובאה להיפרד. היא אמרה שקשה לה להיפרד, ואני אמרתי בצחוק שתמיד יהיה לנו את פייסבוק. והיא ענתה שהיא מקווה לראות אותי גם מחוץ לפייסבוק, בחיים האמיתיים, ואני הרגשתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי אפילו לקוות שהיא באמת תהיה "חברה" שלי בחיים האמיתיים, כי פחדתי סתם לפתח ציפיות ופחדתי שזה עוד קשר שיתמסמס, ובכלל הייתי בהלם שהיא כל הזמן ניסתה ליזום קשר איתי - עצם הרעיון הסעיר אותי, שמישהי מתעניינת בי ורוצה לבלות איתי ולהכיר אותי ולהתקרב אלי. ופחדתי לפשל כי לא עברתי תהליך חיברוּת כאחת האדם ולכן אני פחות מכירה את כל הקודים החברתיים המקובלים לגבי התנהגות בחברה, ופחדתי להיות מוזרה ולא מספיק אטרקטיבית לבילוי משותף ולהרוס את הקשר שייעלם כמו קשרים אחרים עם אנשים שאהבתי.
אז כאמור היא אמרה שנורא קשה לה להיפרד ושהיא תתגעגע, והיא באמת חמודה ומצחיקה ואינטליגנטית ונורא היה בא לי שהיא תהיה חברה שלי וזה הפעים והדהים אותי שהיא הביעה כלפי חיבה ורצון להיפגש (כמו שאתם רואים, אני נוטה לקחת קשה את העניין הזה של חברויות, כמו ילדה בכיתה ג' - כאמור, ההתפתחות שלי מעוכבת ואני נושאת עמי ואקום של חסכים), וחשבתי להציע לה להיפגש מתישהו, אבל הרגשתי עם זה awkward, כמו להזמין לדייט, חיחיחי.
הקיצר, לקחתי קשה מדי כי אני לא רגילה לסיטואציות כאלו.
בינתיים יזמנו אני והבחורה הנפלאה שיושבת לצדי במשרד פתיחת קבוצת ווטסאפ של שלושתנו, ואנחנו מתכתבות איתה שם מדי פעם עם צחוקים ושיגועים. היא כרגע בחו"ל.
אולי כשהיא תחזור גם ניפגש.
בינתיים נרגעתי מההלם והשוקיסטיוּת, התרגלתי לרעיון. מה, ברור שהיא רוצה להיות חברה שלי! איך אפשר שלא? אני כזאת חמודה ומצחיקה! וזהו!
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
