<ריקוד אושר מהיר בתנועות גמלוניות של ממושקפת אבודה אך עם שרידים של פוטנציאל סקס אפיל נדיר>
סוף סוף יש קצת רגיעה בעבודה, היום באה נפילת המתח המיוחלת אחרי ימים הזויים, היום התחיל הביקור של האורח רם המעלה, הבוס הגדול בינתיים מרוצה מאוד והכל מתנהל מצוין טפו טפו טפו, אנחנו צחקנו בינינו שהבוס עכשיו ב- high ואנחנו בדאון, רצוצות מכל הלחץ מצדו לקראת הביקור..... העיקר שהוא מרוצה 
אז היום סוף סוף כשכולם הלכו לאירוע עם האורח, ביקשתי פטור מזה ונשארתי לבד במשרד והתחלתי להשתלט על האימיילים וקצת על הניירת, וההרגשה השתפרה.
קיבלתי מחמאות מהבוסית ומכמה קולגות על התיפקוד שלי בימים הקשים האלו,
גם התנצלתי בפני ההיא שאתמול הגבתי לה בעצבים והתחבקנו ביוזמתי כי אני רוצה חיבוקי כי אני לא אוהבת חיכוכים (טוב, תלוי איזה) וקונפליקטים, ואוהבת ללבן דברים ולטהר את האווירה. אגב, חברתי לעבודה שיושבת לצדי אמרה לי שביננו, מגיע לזאתי שהגבתי אליה ככה בעצבים, כי היא באמת מגזימה, לא רק איתי אלא עם כולם. היא כפייתית.
אבל אני כזאת מנסה להיות תמיד בסדר עם כולם ונבהלת שלא לפגוע, כ"כ דואגת שלא לצורך...
הבוסית שלי שחררה אותי יחסית מוקדם והשתחררתי לחופשי אל העולם בחוץ, אי-הא!
חיברתי שיר ספונטני (לחן עממי):
אני בבית, אני בבית, ואינעל העולם!
אני בבית, אני בבית, במבצרי הקט, טים-טם!
סוף סוף אדיח הכלים ואסדר ת'ענייניישן,
איזה יופי טופי לי, איזה כיף לי, מגניביישן!
אני בפנים ולא בחוץ, במרחב פרטי, היאח!
עכשיו אלך לי, טרי-לי-לי, ואתקלח!
ואפילו - הידד - אחפוף!
(את המילה האחרונה שרים בקול רועם בשביל גרנד פינאלה מפתיע)
(אה, אבל התקפי הזלילה ממשיכים, באופן צפוי. ברגע שכדור השלג מתחיל להתגלגל הוא תופס תאוצה ומָסָה. יהיה בסדר, זה יירגע)
(ובאופן כללי כרגע אין לי כוח ליותר מדי דברים, רוצה לנוח ולקרוא ספר ולשמוע מוסיקה יפה ולהתכתב עם אנשים אהובים ומעניינים וחמודים ולראות דברים בטלוויזיה ולהתכרבל לי במעמקי הבית)
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
