גם לכם יש שיר שטחנתם כשעברתם פרידה טראומתית מבן-זוג/בת-זוג?
בצבא הכרתי בחורה. בהתחלה היינו חברות טובות ואח"כ הקשר הפך (למרות הסתייגותי ההתחלתית...) לקשר הרומנטי הראשון שלי. זה סיפור בפני עצמו, אבל לא אכנס לזה כאן. היינו ביחד מעל שנה - אולי שנתיים? גאאד, אני כבר לא זוכרת, זה פרה-היסטוריה.... בכל אופן, דרכה הכרתי את האלבום הנפלא Disgraceful של Dubstar, ממליצה בחום, הנה קישור לאלבום המלא ביוטיוב:
כשנפרדנו הייתי במצב טוטאל לוס ושמעתי בלילה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב (כפול 74,000 בחזקת דיכאון קליני) את שיר מס' 5 מהאלבום הנ"ל -
The Day I see You Again:
ובכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי (כפול חור שחור בחזקת אומללות).
זה היה לקראת סוף שנות התשעים, ושמעתי את זה בקסטה. כל פעם שהשיר נגמר עשיתי rewind לשמוע את השיר מההתחלה.
אני ואחותי הגדולה גרנו באותו חדר. ואמנם האזנתי למוסיקה באזניות, אך הרעש של ה- rewind הפריע לה.... אבל, הייתי חייבת.... הייתי כולי נסערת ומוצפת רגשות. וגם לא יכולתי לספר על זה לרוב האנשים סביבי, מלבד חברה אחת או שתיים. הקשר נשמר בסוד באותו זמן, בעיקר כי אבא שלי מחזיק בדעות קיצוניות נגד הומוסקסואליות (מבחינתו זה גרוע יותר מרצח, וצריך לשים הומואים במחנות ריכוז), אז גם הייתי צריכה להסתיר את הכל מהמשפחה שלי.
יש זכרונות כאלו שנשארים חקוקים בתודעה...
בכל אופן, בזמנו השיר מוטט אותי רגשית. כנראה השילוב של הלחן הנוגה היפה והנושא של פגישה מחודשת אחרי זמן רב בעקבות פרידה - התפרץ לדלת הפתוחה של הצער שלי:
Walking home from work tonight
Your letter warm, I'm holding tight
Said you want to see me soon
I phoned you late this afternoon
The bar we first met seems alive
I'll see you there at eight tonight
Shouldn't think like this
But is there something in us meeting now?
All this time, I've waited knowing
Though I've changed my heart's still showing
I'll wear a new dress, wash my clothes
I'll wear the earrings that you chose
If the man you've grown to be
Is more Morrison than Morrisey
I'll tell you straight as we undress
That things got better when you left
And though I've banned your name since then
I'll call it with my dying breath
No one else would have me
So I've made this day of all days
The day I see you again
Will you know me, will I cry
Will the years that passed decide that
Even we who loved and lied
Shouldn't meet again tonight 
קשה לי מאוד עם פרידות, לא רק בקשרים רומנטיים, אלא גם קשרים חברתיים שמתנתקים. חברה שגם מתקשה בתחום שלחה לי קישור למאמר מעניין בנושא, על דפוסים שונים של התנהלות ביחסים, אני כמובן מזדהה עם הדפוס החרדתי:
מהבחינה הזאת, הקשר היציב (גם אם לא נטול בעיות) עם בן זוגי ב- 8 השנים האחרונות מהווה עבורי ממש חוויה מתקנת. בעצם, שתי מערכות היחסים הארוכות שהיו לי לפני כן - הרבה שנים לפני כן - שתיהן עם בנות (ככה יצא) - היו קשרים בוסריים ובעייתיים. היה לי עוד קשר רומנטי עם מישהו, שנגמר זמן לא רב לפני שהכרתי את בן זוגי הנוכחי, אבל הקשר ההוא לא היה ברור ומוגדר כ"כ, לא היה ממש זוגיות רשמית לשמה.
לגבי קשרים חברתיים שמתנתקים - הכוונה לא ל"סתם" קשרים חברתיים - אלא קשרים מיוחדים, עמוקים וקרובים שהיו חשובים לי מאוד. גם כך אני מתייחסת לקשרים כאלו כאל אוצר נדיר, ועד שיש לי בידיים כזה אוצר יקר, כואב וחבל לאבד אותו... אבל אני מניחה שאני יותר מדי מלודרמטית, ככה זה בחיים, ככה זה בני אדם, כל אחד וחייו, כל אחד והחבילה שלו, והתקופות שלו, והשגרה שלו, קשרים באים והולכים, לא הכל קשור אלי, אם כי גם לי יש אחריות במקרים מסויימים על הסיבה לניתוק... (מתחרטת על טעות שעשיתי בגללה איבדתי חברה לעט - לאימייל - שכעסה על משהו שכתבתי שפגע בה - ממש לא התכוונתי לפגוע, והתנצלתי - אך היא ניתקה איתי את הקשר. משום מה יש לה עדיין מנוי על הבלוג שלי. מעניין אם היא עוד קוראת כאן - מתארת לעצמי שלא. בכל אופן, אני גם מתייחסת לזה כאל חוויה מלמדת. להבא כבר לא אגיד לאנשים דברים כאלו....).
לי חשובה עקביות בקשרים, קשה לי עם "קשרים הולכים ובאים", אני לא מדברת על היכרות של שלום-שלום וסמול טוק נחמד בעבודה, אלא על חברויות נפש שהייתי רוצה שיהיו חלק מחיי לנצח נצחים (לא חובה שתהיה תדירות קשר גבוהה, אפשר פעם בכמה זמן, שפשוט אדע שהם איתי. אוף, אני כזאת needy!). אבל, זה לא עובד ככה... בכל אופן, צריך ללמוד להרפות, וזה קשור גם לחסכים שיש לי, וגם למערכת היחסים שלי עם עצמי... ועם הריקנות שפעם משלה בי דרך קבע.
אולי אם אבוא לקשרים מלכתחילה בגישה נינוחה יותר, הם גם יתנהלו בהתאם. כבר אמרו לי פעם, שלפעמים דווקא כשמתאמצים או רוצים יותר מדי, זה מרחיק את הדבר שרוצים. אז צריך קצת להרפות. ולהחצין את הנוֹאשוּת הפתטית שלי זה בטח לא השיטה הכי טובה להקיף עצמי בחברות וחברים. אז זהו, אני קוּלית ומאאאגניבה וחתיכת שועלה גזעית ביותר. כאילו, אני זאבה בודדה כזאת, עצמאית וחזקה שמסתדרת לבד, ויש לי המון תוכן, עיסוקים ועשייה בחיים, כך שאני לא ממש "זקוקה" לאחרים, אבל נהנית להכיר ולבלות עם אחרים, בסבבה כזה, באיזי, על איזה דרינק על הבר, או תוך כדי כבילתם בשלשלאות לקיר מרתף ביתי כדי שהם לא פאקינג יברחו ממני!!! גררררר... אה, לא... התכוונתי, שלאנשים ממש כיף איתי, כי אני זורמת וקלילה ובחורה חיובית ואופטימית ולגמרי נורמטיבית עד פיהוק.
וחוצמזה אין לי מרתף 
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
