ובתוך כך, אפרופו הפוסט הקודם שכתבתי בנושא קשרים חברתיים והחסכים, המאותגרוּת וההתחבטויות שלי בנושא, במציאות החיצונית דווקא נרשמת התקדמות בתחום.
שלישיית החברות שמצאתי עצמי חלק ממנה לאחרונה (חברה מהעבודה - נקרא לה המקסימה - ועוד חברה שעבדה אצלנו באופן זמני עד שמישהי חזרה מחופשת לידה והיא עזבה - נקרא לה הג'ינג'ית - שהיא גם מקסימה) נפגשה היום למה שהצהרנו שיהיה המפגש הראשון מני רבים. הכרזנו על עצמנו כעל שלישייה רשמית ושכיף לנו ביחד ושהפגישות בינינו הן הזנה נפשית חיונית.
הג'ינג'ית כל הזמן מביעה כלפי חום וחיבה והערכה, והיא אמרה לי שאני מאוד מצחיקה ומקסימה וגם שהיא כבר מחכה לקרוא את הספר שאכתוב יום אחד. היא לא הראשונה שאומרת לי את זה.
אחרי המפגש הן גם החליטו שהפעם הבאה שניפגש תהיה כדי לחגוג את יום הולדתי הממשמש ובא, ואני כ"כ לא רגילה לזה, לא נעים לי להיות סיבה לחגיגה. נהניתי מאוד, היה ממש כיף, הן ממש מקסימות ונעימות וחמודות ומעניינות וחכמות ואוהבות ונעים ונחמד לנו יחד, יש חיבור טבעי שכזה, ויחד עם זאת עולות בי גם (איך לא) קצת תהיות, והשיחות שלי איתן קצת עוררו בי ספקות לגבי עצמי...
מאז האוניברסיטה לא הייתי חלק משלישיית חברות. באוניברסיטה זה נגמר רע למדי. יצאתי קצת מצולקת. גם מלכתחילה הייתי מצולקת. אז יצאתי עם עוד צלקות.
אבל עכשיו זה שונה לגמרי. זה קשרים בריאים וטובים עם נשים בוגרות ומגובשות ושלמות עם עצמן, שמעריכות אותי ואוהבות אותי בצורה ברורה ובטוחה (שקשה לי עדיין לעכל, אבל אני בדרך). אני כ"כ פוחדת להרוס את זה.
אני מרגישה שאני פתטית ומגוחכת שאני מרגישה כך, בסך הכל יש לי חברות, מה הביג דיל. זה הרי דבר שגרתי ורגיל. אישה בת כמעט 38, מתרגשת מזה שיש לה חברות. ועוד חברות מהעולם החיצוני הרגיל, לא מהאינטרנט! וואו! והן התחילו איתי! ממש מאורע חדשותי.
כלומר, יש לי חברות אחרות, אבל לא הרבה, ועם כל אחת זה קשר בפני עצמו, לא כמה חברות ביחד, וגם עם רובן לא יוצא לי כמעט בכלל להיפגש. יש לי חברה אחת מהאזור שלי שאנו נפגשות פעם בכמה זמן. היא חברה מתקופת האוניברסיטה, זה לפני מלאן 'תלפים שנה. ומאז הכרתי חברות חדשות רק דרך האינטרנט. אז זו פעם ראשונה מאז האוניברסיטה שמתגבשת באופן טבעי חברוּת שלא דרך האינטרנט, מסביבת החיים שלי, וגם קונסטלציה כזאת של חבורה. אז אני צריכה להתרגל לרעיון החדשני 
הבוסית שלי אמרה לי היום שהיא שמחה שאני נפגשת איתן. שמחה בשבילי.
זה גרם לי להרגיש קטנה, פתטית, מעוררת רחמים. שהיא אומרת שהיא שמחה שיש לי חיי חברה. כאילו שזה ידוע שאני שונה ונטולת חיי חברה, שאני "מתמודדת". מה, אני לא מקרה סעד, אוף....
אז מתעוררות בי גם מחשבות קצת פאראנואידיות:
אולי באמת הן חברות שלי מתוך רחמים? אבל לא, זה בטח לא. הן לא כאלו!
ואולי בכלל הן יותר מתעניינות אחת בשנייה, יש ביניהן חיבור חזק יותר, ואני על תקן סייד-קיק, משעשעת אותן עם ההומור שלי?
ואולי הן בכלל בסתר נמשכות אחת לשנייה ובגלל שהן נבוכות מכך הן צריכות אותי בשלישייה הזאת כדי להסוות את המשיכה המינית האסורה במעטה של חברוּת רגילה, ואני עוזרת להן להימנע מהמבוכה! (כן כן, התעליתי על עצמי הפעם עם התסריט הזה). שיהיה ברור, שתיהן לא לסביות, אחת נשואה ואמא לארבעה (המקסימה) והשנייה עם בן זוג בו היא מאוהבת עד לשד עצמותיה (הג'ינג'ית), והן לחלוטין לא בקטע. אז כן, כמו תמיד, זו אני שמשליכה על אחרים את המחשבות הנלוזות שלי.
אהממממ
אז, דיברנו בין השאר גם על זוגיות, הג'ינג'ית שיתפה קצת מהרגשות שלה והדינמיקה שלה עם בן זוגה, וגם המקסימה דיברה מעט על המשפחה, הילדים, היחסים, והשיחה כמובן עוררה בי כמו תמיד ספקות לגבי הקשר שלי עם בן זוגי, וכשחזרתי הביתה יזמתי שיחה עם בן הזוג, שכמו תמיד לא יצא ממנה משהו ברור או אופרטיבי, הוא בעיקר התעייף מהשיחה ולא הבין מה אני רוצה מחייו. אבל אולי השיחות האלו שמדי פעם אני יוזמת בכל זאת גורמות לי להבין שהקשר שלנו טוב ולא מובן מאליו בכלל, קשר שחשוב לשמור עליו. לא אכנס לתוכן השיחה, גם כי תמיד לא נעים לי לכתוב כאן על בן זוגי מתוך כבוד לפרטיותו, גם כי יש לו גישה חופשית לבלוג שלי (היה לו מנוי שהקפאתי, אמרתי לו על זה והוא מכבד את זה - יש בינינו כנות ופתיחות) אז מוזר לי לכתוב עליו ועל הקשר כאן, וגם כי לי עצמי הדברים לא לגמרי ברורים (אולי אני סתם חושבת יותר מדי), וגם כי אני חוששת שיש לי נטייה לכתוב יותר מדי ובאופן מפורט עד להתיש, וגם ככה אני בתקופה בה אני מרגישה שאני עלולה להבריח אנשים ממני בגלל איזשהו אלמנט מעיק בי (חשיבת היתר, הכפייתיות, החששות, או אלוהים יודע מה. אני טיפה במצוקה בימים אלו. בחייאת, אם אתם חושבים שיש אצלי מקום לשיפור מבחינת כמה שאני מעיקה, תנו פידבק ואלמד להבא, לפחות אנסה).
אז אעצור כאן.
מה השורה התחתונה? שיש לי קצת חיי חברה וחברות חמודות וכיף לי. וזה משהו חדש ונעים בחיי שעושה לי טוב ומחמם לי את הלב. ואני לא אתן לספקות, לחוסר הביטחון ולביקורת העצמית שלי לעורר בי פרשנויות שגויות ולעוות את המציאות.
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
