אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

הם סיפרו לי בעדינות

שאת מקומי תתפוס מישהי אחרת –

חדשה –

לא פגומה, לא מקולקלת –

אך שהם עדיין אוהבים אותי

ודואגים לי

ושיהיה לי בהצלחה

בהתחלה לא כל כך הבנתי,

אז הם עשו זאת בהדרגה

כשהגעתי למחרת לעבודה

כבר לא מצאתי את מקומי שם

והתייחסו אלי כאל זרה

אך בחיוכים מבינים מלאי חמלה

וכשניסיתי לחזור אל הדירה שלנו

בן זוגי חיכה לי שם עם חברתו החדשה

(הנחמדה, המחייכת, המעט ממני מפוחדת)

כדי להיפרד ממני בחיבוק חזק אוהב

ובמבט דואג,

ויחזור בתחילה מדי פעם לבקר, לוודא שאני בסדר,

ושיהיה לי רק טוב

ואני זעמתי

ואני קרסתי מעלה בתנופה

והתעופפתי החוצה

עירומה

ריחפתי מעליהם כולם –

שיראו אותי, אז מה –

ועיני רשפו גיצי פרא ואימה:

ככה אני -

ככה אני רוצה -

אל היערות הקרים במעלה ההר אגביה עוּף,

אתם רואים? הצבעתי,

שם למעלה, לשם אני שייכת,

אל נוף קדומים טהור, אל ערגת השקט,

אתם שומעים? צעקתי

ואף אחד לא שמע