היוש.
מה שלומכם?
אוף, אני לא מצליחה להירדם.
ואמש שכבתי במיטה יותר משעתיים עם מחשבות מתרוצצות בראש עד שבסוף איכשהו נרדמתי.
גוד דמט, כמה אפשר? חשיבת יתר מעיקה ומיותרת, אך ככה זה המוח החמודי שלי. מוח מיוסר שחושב נון-סטופ על מיליון דברים בו-זמנית, 90% מהם דאגות, טרדות, בעיות ופחדים, השאר סתם גבב מחשבתי תזזיתי כאוטי - למשל שירים שפתאום עולים לי בראש, שחזור סיטואציות ממשך היום, זיכרונות, דברים שאני צריכה לעשות, ועוד מיליון ואחד דברים לא קשורים אחד לשני. כמו לחשוב בו-זמנית על כל מרכיבי החיים. המממ. אם כל האנרגיה המוחית האדירה הזאת רק הייתה מתועלת לדברים פרודוקטיביים ממוקדים....
רגע, יש ריח מזעזע מבחוץ, איכס, מריח כמו זיהום מבחיל מהגיהנום, הולכת לסגור את כל החלונות בבית.
שבתי.
איפה היינו?
חשיבת היתר שלי. זה כימי/ביולוגי, זו גנטיקה. קשה לשלוט בזה. לכן, למשל, אני לא הטיפוס של מדיטציה וכו'. חבל, כי נראה לי שמדיטציה זה כמו ליטוף מרגיע למוח, משהו מטהר ומאפס כזה. לא לכל אחד מתאים למדטץ.
בזמן האחרון אין לי יותר מדי מה לכתוב כאן כי אני סתם חוזרת על אותן תלונות קבועות ממרחב המחיה המצומצם המסכן שלי, וגם נמאס לי לחפש פידבק מאנשים אחרים כדי למלא את ריקנותי התופחת. הרגשתי בעיקר חוסר כוחות, חוסר חשק, חוסר השראה ואובדן דרך. המשכתי לזלול שוקולד בכמויות מטורפות ולחשוב על זה שמתים בסוף (ולפעמים לא בסוף) והכל אשליות והכל חוזר על עצמו, אז מה הטעם ולאן כל זה הולך ועוד מלאן 'תלפים מחשבות מודאגות, מוטרדות ואבודות כאלו. מודעות-יתר תמידית שהרי לא עוזרת ולא משנה את המציאות וסתם גורמת לי לסבול ולקרטע ולהיות משותקת. בטח יכולתי לעשות דברים נפלאים ומהנים בחיי במקום לאונן (מטאפורית) עם פטיש האוויר המחשבתי שלי שלא מפסיק לקדוח לי בראש (סחטיין על המטאפורה! אהבתי. כן, אני גם מדברת עם עצמי מולכם תוך כדי כתיבה. אמרתי לכם, המצב קשה). מרגישה שאני לא מסוגלת להשלות את עצמי כפי שהאחרים משלים את עצמם במשמעויות - אבל מה יוצא לי מזה? זה רק הופך אותי ליותר אומללה ובודדה. והרי אלו הם החיים, זה מה יש, אין משהו אחר. כן, הגישה האקזיסטנציאליסטית בפסיכולוגיה (ויקטור פרנקל, ארווין יאלום) אומרת שהאדם צריך למצוא בעצמו את המשמעות לחייו, מה נותן לו תחושה של משמעות. קשה לי עם העובדה שהמשמעות לא קיימת בעולם בצורה אובייקטיבית וספונטנית, אלא עלינו ליצור אותה באופן סובייקטיבי ומלאכותי. הקיצר, אני קצת אבודה.
אני תקועה בתוך פאזת חשיבת-יתר המנעותית על חשבון עולם המעשה. יותר איזון בין עשייה לחשיבה בהחלט ישפר את המצב.
בשבת בערב היו לי הקאות וכאב ראש, חשבתי בהתחלה שהתייבשתי אך אמרו לי שיש וירוס בטן שמסתובב לו ועושה שמות, עם אותן תופעות כמו שהיו לי (בעיקר הקאות ואח"כ שלשולים - סקסי!), וזה נשמע הסבר הגיוני יותר. נשארתי בבית ראשון ושני, היום שבתי לעבודה. עדיין לא בשיאי, קצת חלשה, והקיבה לא מסוגלת לקלוט יותר מדי אוכל, שזה טוב. אולי זה יאפס לי את הרגלי האכילה שנסחפתי איתם. איבדתי שליטה.
קראתי באינטרנט על התמכרות לשוקולד. שזו כמו התמכרות לכל חומר ממכר אחר. קוראים לי אור (לא באמת) ואני מכורה לשוקולד. בכלל, נראה לי שיש לי אופי התמכרותי. אבל כרגע אני בפאוזה ונקווה - טפו טפו טפו - שאמשיך עם ההתמתנות. פשוט כבר כל כך איכזבתי את עצמי, שהפסקתי לצפות לשינוי בר-קיימא.
קבעתי לפסיכולוגית חדשה, פגישה ראשונה מחר. בשיחה הטלפונית היא נשמעה לי קצת קרירה ומרוחקת. מקווה שהיא נחמדה ומועילה. יש פסיכולוגית אחרת שאליה הכי רציתי ללכת, וגם הפסיכיאטר שלי המליץ לי עליה, אבל היא לא פנויה לקבל מטופלים חדשים. בעסה. אני ברשימת המתנה אצלה.
אבל to be on the bright side - השיער שלי משגשג במזג האוויר היבש עד מאוד השורה במחוזותינו. הפריזורה שלי אף פעם לא נראתה כל כך מאושרת (שלא תגידו שאני מתמקדת רק בשלילי 
).
ושבוע הבא אני לא עובדת בחול המועד - חופשששש! ישששש!
חג שמח וחופשה נעימה,
אור
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
