אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

התגעגעתי למילה הזו, מצוקשה. הייתה לי בתיכון חברה - היינו החברות הכי טובות, אחת בתחת של השנייה, שלוש שנים אם לא קצת יותר. אישה מקסימה עם לב זהב. מאז הצבא דרכינו החלו באופן טבעי להתפצל, כל אחת לדרכה ולמסלול חייה הנפרד (זה ממש קרה באופן סמלי בדרכי מהבקו"ם לבסיס הטירונות. היא הייתה חובשת בבסיס טירונות, ואמרה לי בוודאות שאני אגיע לבסיס שלה ושהיא תדאג לי. אבל ככל שהאוטובוס התקדם, והבנתי שאנו נוסעים דרומה - ולא צפונה לבסיס שלה - הבנתי בדיכאון ובדמעות שזה כבר לא יקרה...), ולאט לאט התרחקנו זו מזו, אך תוך שמירה על קשר פעם בכמה זמן, ותדירות הקשר הלכה ופחתה, אם כי השתדלנו להמשיך להיפגש ולדבר, ואחרי הצבא חזרנו להיות יותר בקשר לתקופה מסוימת. נסענו יחד לחו"ל לכמה שבועות במסגרת הטיול שיזמתי לפני תחילת לימודיי באוניברסיטה. היא הצטרפה לחלק מהטיול. בתקופת האוניברסיטה באמת המרחק גדל, כל אחת בחייה במקומות רחוקים זה מזה.

היום היא גרה באותה עיר בה גדלנו, עם בעלה וארבעה ילדים קטנים. אז בכלל היא כמובן נשאבה לתוך גידול הילדים, ואני בעיקר רואה אותה בעדכונים שלה בפייסבוק.... ופעם בכמה זמן מדברות.

בכל אופן,

הלילה אני לא מצליחה להירדם ומוחי טרוד במחשבות מתרוצצות. נזכרתי במילה חסכונית שאני והיא המצאנו והשתמשנו בה לעיתים קרובות: מצוקשה = מצוקה + קשה. היה לנו את הסלנג והשפה שלנו...

(אהבתי גם את "מדושנת עוגן" במקום "מדושנת עונג", שמבטא בדיוק את ההפך ממצוקשה).

אני חווה הלילה מצוקשה.

אלוהים, השעה כבר חמש ומשהו לפנות בוקר, והייתי אמורה להתעורר בשש וחצי. כבר אין טעם לנסות להירדם, יכולה כבר להתחיל להתארגן ולהגיע מוקדם למשרד. בטח ארגיש רע היום. זה לא רק חוסר השינה - המצב של להיות ערה רצוף מעל יממה שלמה - זה גם התקף האכילה המתמשך שלי, אכלתי היום כמות חולנית של שוקולד, חבילות על גבי חבילות, עד ועוד, להגיד "בלי חוש מידה" זה אנדרסטייטמנט חלוש - משהו לא בסדר איתי, ברמה של הפרעה רצינית ואני צריכה להפסיק (מרגישה עכשיו דקירות בחזה באזור הלב  ). מפחדת מהנזק שאני עושה לעצמי, שלא נדבר על ההשמנה המהירה שלי בחודשים האחרונים. לא שזה חדש אצלי, אבל כשזה יוצא משליטה ומסתחרר כך, זה מצב חירום. חחחחח, מצב חירום - רוב חיי אני כך! רוב חיי..... 

בכל אופן, נפלה החלטה, אני ובן זוגי מתכננים לנסוע לחו"ל, לצפון מזרח ארה"ב, בשבועיים וחצי האחרונים של ספטמבר. מדינות ניו-אינגלנד, מקווה לראות את צבעי השלכת הידועה. נשלב כמה ימים בניו יורק. נשכור רכב וניסע צפונה למסלול מעגלי חזרה לניו יורק. נורא התלבטתי, זה תמיד מעיק עלי להחליט כזה דבר, כי מצב ברירת המחדל שלי הוא להימנע כמה שאפשר מטיסות לחו"ל בגלל הפחדים והחרדות שלי ובגלל הלחץ שאני מרגישה בתכנון הטיול והחשש שנפספס דברים ולא נתכנן נכון ונבזבז זמן על התחרבשות, וייקח לנו יותר מדי זמן להגיע למקומות ולהתמצא בהם ולהבין לאן צריך ללכת ומי נגד מי ומה הכי כדאי ונכון, וכל הדברים הלוגיסטיים לדאוג להם, הגדולים והקטנים, ו... ו... ו... עוד ועוד דאגות. וסתם מוציאים מלא מלא כסף בשביל גיחה קצרה ולחזור חזרה לשגרה כאילו לא עזבנו אותה בכלל (אם כבר לנסוע אז לחודש-חודשיים-שנה-עשור-לא? אם כבר אז לשנות את החיים, שההשקעה תשתלם לאורך זמן), מה גם שארה"ב יקרה בטירוף. וגם יש בי משהו שמתנגד לאופנה הזו ש"חייבים" לנסוע בתדירות גבוהה לחו"ל, לפחות כל שנה - מה הבהילות? מה כבר עושים בטיול? בסופו של דבר חוזרים מותשים מהתרוצצויות, טיול זו גם עבודה מתישה...

ואני רוצה לנוח... לנוח... לנוח...

אז אשתדל לעשות טיול באיזי כמה שאפשר, אבל ברור שיהיו המון נסיעות ארוכות וכו'.

אבל די, לי ולבן זוגי יש מיליון ימי חופש לנצל ואף חייבים לנצל עד סוף השנה, אין לנו ילדים אז חופשיים לנסוע שלא בזמן החגים, יאללללללה....

אמנם חוויית הנסיעה למערב ארה"ב ביוני האחרון הייתה עבורי טראומתית למדי, בעיקר בגלל עומס החום החריג שהיה שם באותו זמן שעשה לי רע והנסיעות הארוכות שאני לא בנויה להן, ועוד שניים-שלושה-תריסר-שבעת אלפים דברים, אך אני מקווה שצפון מזרח ארה"ב יתאים לי יותר - האמת היא שמלכתחילה רציתי צפון מזרח, אך מכיוון שבן זוגי כבר ביקר בעבר באזור זה, הוא משך לכיוון המערב, קליפורניה-לאס וגאס-גרנד קניון, בה טרם ביקר. היו שם מקומות שאהבתי, למשל סן פרנסיסקו עיר כיפית וחמודה, כמובן שלאורך כביש מס' 1 יש נופים מדהימים. אבל יוסמיטי לא אהבתי (כנראה עדיף להיות שם לא בעונה החמה אלא בעונת מעבר) ואני גם לא אוהבת נופים מדבריים. בגרנד קניון הרגשתי קקה, ואפרופו קקה - הייתה לי טראומה משירותי הבול-פגיעה שהיו שם בשטח, ללא סבון. וחטפנו בדרך לשם את הדו"ח מהשוטר המנ-מנ-מניאק שטען שעברנו את המהירות המותרת (בזעיר אנפין! ובכלל אנו די בטוחים שהוא שיקר. אמרו לנו שם שההכנסה מס' 1 של אריזונה באה מקנסות על מהירות, ככה הם מכניסים כסף למדינה...)... טוב, נראה לי שכבר כתבתי כאן על הטיול בזמנו לאחר שחזרנו.

אז, אולי צפון מזרח יתאים לי יותר מבחינת הנופים ומזג האוויר והסגנון, וסוף ספטמבר אולי יהיה לי ידידותי יותר...

מקווה לחוויה מתקנת.... אך אשתדל לא להתחרפן אם יהיה לי קשה או אם אתאכזב פה ושם. ואנו מתכננים שוב להיות בניו יורק כמה ימים, שם מאוד נהננו, בתקווה שהזוג המבוגר שאירח אותנו בפעם שעברה (חברים של אמו של בן זוגי) יוכלו לארח אותנו שוב, מה שיחסוך לנו מאות דולרים על לינה.

אז, אני חייבת לרזות כמה שיותר עד הטיול. מעיל הגשם המושלם לטיול הזה לא עולה עלי. פתאום זה נראה לי הזוי שהוא מידה 38. למה קניתי מידה 38??? למה שאעשה כזה דבר??? למה לא מידה 40, 42, משהו נורמלי. אבל ה- 38 עלה עלי והתאים לי. ויש לי בארון מלא שמלות במידה כזאת, חלקן אפילו לא הספקתי ללבוש אפילו פעם אחת! אפילו פעם אחת! הלילה הזה, הלילה הזה, מצוקשהההההה, מצוקשה! הא הא!

טוב, אז טיפלתי היום בבעיית השוקולד - חיסלתי את כל מה שהיה בבית. עכשיו נשאר רק לא לקנות יותר ולהימנע.

בכל אופן, צריכה רק לקבל מהבוסית אישור סופי - היא כבר הסכימה עקרונית, אחרי שהביעה מורת רוח שאני נוסעת שוב לתקופה ארוכה, אבל אמרה שהפעם אני לא נוסעת ל- 3 שבועות אלא גג שבועיים. ואולי שבועיים וחצי אם זה עולה על חגים. אז זהו, שאני רוצה שבועיים וחצי בלי חגים. מכמה סיבות טכניות לא מעניינות. בין השאר כי המזכירה השנייה אמרה לי שהיא אולי תטוס בערב ראש השנה. ושתינו לא יכולות להיות בחו"ל באותו זמן (הבוסית צריכה תמיד אחת מאיתנו בארץ במידת הצורך). אז מחר אתחנן בפניה שתיתן לי שבועיים וחצי. מה, רק הטיסה לארה"ב וחזרה גוזלת יומיים שלמים מהטיול.

חלק מהקושי להירדם נובע מההתלהבות שהתעוררה בי אחרי שהחלטתי על הטיול. שלפתי את המדריך, נכנסתי לאינטרנט, מתחילה לחשוב על דברים. צריכה להירגע.

קשקשתי מספיק, הוצאתי קיטור, שיתפתי במצבי הסמרטוטי והמוטרד, וכעת הגיע הזמן להתארגן לעבודה.

תודה על ההקשבה וההכלה