לפני שבוע התחלתי להרגיש רע. מיום ראשון התחילו לי שלשולים ובחילות מתמשכות וכאב ראש והקאתי. נשארתי בבית ראשון עד שלישי, רוב הזמן בתחושת בחילה תמידית וחוסר יכולת לעשות דבר מלבד להמשיך במרתון של "24" עד שכבר כמעט יצא לי מכל החורים ולא יכולתי יותר לשמוע את המילים "ג'ק באואר" (נא לא לעשות לי ספוילרים, אני בעונה 5). הבוסית שלי התחרפנה בלעדי, וכשדיברנו ביום שלישי בטלפון, היא הבהירה לי שהיא לא מרשה לי להישאר עוד בבית, מצדה שאקח כדור נגד שלשולים ובחילות, מחר אני מגיעה למשרד. זה עשה לי רע כי הרגשתי שהיא כועסת עלי ושזה לא הוגן ושהיא יכולה להביע קמצוץ אמפתיה, וגם ככה הרגשתי חסרת אונים עם המצב הבריאותי, שלא נדבר על כך שהיא מתפרצת לדלת פתוחה כי כידוע אני תמיד מרגישה לא נעים כשנופל על האחרות יותר עומס עבודה בהיעדרותי (ברור שאין לי באמת שום סיבה להרגיש כך).
אגב, למחרת כשהערתי לה על זה משהו בווטסאפ ,היא ענתה:
"אף אחד לא כועס עלייך, במקום לקחת זאת כמחמאה שאני מתקשה מאוד בהעדרך, את לוקחת זאת למקומות אחרים. לא נורא".
שוב השלכתי על דברֵי אחרים פרשנות פרנואידית ממוחי הקודח... נסחפת למחוזות שכלל לא התכוונו אליהם...
אז למחרת קמתי מוקדם להתארגן לצאת לעבודה למרות שעדיין הרגשתי חלשה ומותשת, וכשממש הייתי רגע לפני יציאה, היה לי התקף שלשולים. קבעתי תור לרופאה והודעתי לבוסית שאני מתעכבת ולא אוכל לפתוח את המשרד ושעדיין לא יודעת מה קורה איתי (ואז גם הוספתי שלא תכעס עלי כי ככה וככה.... ואז היא ענתה לי את מה שציטטתי למעלה).
הרופאה אמרה מיד שזה וירוס שמסתובב, שהוא בד"כ כמה ימים, שבטח היום זה היום האחרון שלו, שחשוב להקפיד לאכול רק דברים מסוימים: טוסט, אורז לבן, תפו"א מבושל, גזר מבושל, ועוד כמה דברים.
המשכתי לעבודה כי הרגשתי יחסית בסדר, ובעבודה היה יום עמוס נורא, גם כי לא הייתי מספר ימים (אם כי עבדתי קצת מהבית כל יום), וגם כי היה שם בית משוגעים (אווירה מטורפת יותר מהרגיל, הבוס בתקופה קצת מטורללת ומטריף אותנו, ואז גם הבנתי את ההקשר שבו הבוסית שלי אמרה לי את הדברים האלו בטלפון, היא עבדה תחת לחצים ובאווירה קשה במיוחד).
באותו ערב התקיימה חתונה של החברה הג'ינג'ית (משלישיית החברות שכוללת אותי, אותה ואת המקסימה מהעבודה), ולא ידעתי אם אהיה מסוגלת ללכת. בסוף הלכתי. מהעבודה מיהרתי הביתה והיו לי בקושי 40 דקות להתקלח (כולל לחתוך את עצמי עם סכין הגילוח בשני מקומות ברגל) ולהתארגן (לא הספקתי להתאפר), והייתי צריכה לרדת מהר למטה לחברה המקסימה שאספה אותי מהבית ונסענו יחד לחתונה.
בחתונה היה באמת כיף, נהניתי. אז כן, הרגשתי רגשי נחיתות לעומת כולם, אבל למי יש זמן להתעכב על זה כשיש דאגות דחופות יותר כמו שמא אשלשל פתאום בתחתונים? 
הבנתי במיוחד עד כמה רגשי הנחיתות שלי דפוקים ופתולוגיים כששוב היה לי אינסידנט-ווטסאפ עם הבוסית שלי:
המקסימה שלחה לבוסית שלי במהלך הערב תמונות שלנו וריכולים מהשטח, ובין השאר סיפרה שמצאנו מישהי שהיא כפילה מדויקת של מישהי מהעבודה. למקסימה לא היה נעים לנסות לצלם את הכפילה כדי להעביר לבוסית, אז אני התגייסתי למשימה והצלחתי לצלם משהו מזווית סבירה ושלחתי לבוסית. הבוסית ענתה: "וואללה צודקת. את נראית נפלא!!"
היה לי מאוד מוזר שהיא כתבה שנראיתי נפלא, ועוד בהתלהבות כזו עם שני סימני קריאה. הסתכלתי על עצמי באותה תמונה שהמקסימה שלחה אליה, וראיתי סבתא בולגריה. זה הטריד אותי עד שמאוחר יותר בלילה הגעתי למסקנה שהיא התבלבלה, שהיא חשבה שהיא עדיין מתכתבת עם המקסימה (שאכן נראית נפלא, היא יפה) שאיתה התכתבה במהלך הערב, והמסר היה מכוון בכלל אליה. זה היה ההסבר ההגיוני היחיד שיכולתי לחשוב עליו.
והנה ההתכתבות שבאה בעקבות זאת:
אני במענה ראשוני: "אני? עשיתי כמיטב יכולתי להיות ייצוגית יחסית "
למחרת בבוקר, אחרי שבלילה הגעתי למסקנה המרגיעה האמורה -
אני: "פתאום קלטתי שבטח חשבת שאת עדיין מכתבת עם [המקסימה] ולכן כתבת לה שהיא נראית נפלא. זה באמת היה לי קצת מוזר (אני? נפלא? עם שני סימני קריאה? <אייקון חנון עם משקפיים>), אז עכשיו זה מסתדר לי.... <אייקון מחייך סמוק>".
הבוסית שלי: "חבל שהמוח שלך עובד כה רבות, אני לא התבלבלתי, ידעתי בדיוק עם מי אני מתכתבת".
ונמשיך באותו ערב של החתונה -
לא אכלתי שום דבר מאז יום ראשון בצהריים כי לא הייתי מסוגלת, ועדיין לא הייתי מורעבת אך הרגשתי שבא לי לאכול מה גם שהאוכל נראה טעים (ולא חבל להגיע לחתונה ולהימנע מהאוכל?... יש ילדים רעבים באפריקה...), אז אכלתי קצת (קצת אנטי פסטי, פיסת לחם קטנה, אורז ופירה בטטה וקצת סלט קינואה), היה מאוד טעים, אבל שילמתי על זה יותר מאוחר בערב בשירותים של אולם החתונות....
ביום חמישי עבדתי כרגיל והרגשתי יותר טוב, וחשבתי שהעסק מתקרב לסיומו, אם כי לא אכלתי באותו יום. אבל בלילה הייתה רגרסיה והרגשתי נורא, עבר עלי לילה של בחילה חזקה מתמדת וצרבות, הרגשתי נורא. למחרת שוב שלשלתי והייתי על הפנים ופחדתי שאני על סף התעלפות והתייבשות, למרות שהקפדתי כל הזמן לשתות. התחלתי לדאוג שהמחלה נמשכת יותר מדי זמן בשביל וירוס, ולא יכולתי לסבול יותר את תחושת הבחילה המתמדת והגעתי לקצה. הגעתי לרופא כולי בכי ובקשה לעזרה. סוכם שראשון בבוקר אעשה בדיקות מקיפות במעבדה. הוא גם נתן לי כדורים נגד בחילות ושלשול.
אז שישי היה יום קשה.
אבל היום התעוררתי בנאדם חדש. אמנם למדתי לא למהר לשמוח כי כבר היו הפוגות שהתחלפו חזרה בסימפטומים, אבל בינתיים טפו טפו טפו זה נראה בסדר. קמתי חלשה אך התמלאתי אנרגיות, ניקיתי וסידרתי את הבית, בן זוגי הכין תפו"א מבושלים, אני הכנתי אורז עם גזר... ואמנם עוד היו לי שלשולים היום, אבל לא בחילה, והאוכל שאכלתי לא גרם לבחילה. לאט לאט, נראה... ואם זה הוירוס, כנראה שזה לוקח זמן עד שהמעיים מתאוששים, וצריך להקפיד על התזונה הזאת במשך כמה ימים לפחות... אני בכל זאת מכינה עצמי לאפשרות שההרגשה הנוראית תחזור, ואתמודד... אבל מקווה שזה עבר ונגמר. כמובן בכל מקרה מחר בבוקר אעשה את הבדיקות.
אז, כמו שתמיד מבינים במצבים כאלו - העיקר הבריאות!
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
