כל כך הרבה מילים אני,
כל כך הרבה מילים שוצפות-גודשות אני תמיד שופכת וזורקת כאן לעברכם כל הזמן,
כמו מצפה שתהיו איתי בתוך סחרחרת המחשבות הזו,
בתוך החרדות, הדאגות, הכניסה לפרטי הפרטים הקטנים והיתקעות עליהם, המצוקות הלא פרופורציונאליות -
אוחזת חזק חזק סיטואציות באגרופי מילים קפוצות, מילים מתוחות,
מפרקי האצבעות אדומים מלנסות, לאחוז בכוח את הרגעים הנמלטים, להבין עד דק את כל ההיבטים המסתתרים, ההשלכות האפשריות, הסכנות, התיקונים הנדרשים, המהות עלולה כל כך לחמוק מבין האצבעות, וצריך להבין,
ובאיזשהו שלב, זה בטח פשוט מיותר ומעיק - אני יודעת שעלי זה מעיק, ובטח גם על אחרים -
וצריך להרפות, להתרחק קצת,
לראות מבחוץ את ההתבוססות הסובייקטיבית,
האובססיביות המיותרת, שנעה סביב המציאות כטורנדו היוצר בתוכו ואקום, במקום להניח למציאות פשוט להיות,
לעצמי פשוט להיות,
להבין את הפרופורציות,
לשנות מיקוד ונקודת מבט
אז צריך -
פחות מילים, יותר צלילים,
לתת לצלילים, לתת להם -
להרים, ללטף, למלא את הראש, לדחוק הצידה את המילים היותר מדי משתדלות, מתאמצות, המילים המיותרות
להתעטף בצלילים כמו חלום מנחם, להזכיר שמותר לנוח, שמותר סתם,
להיות,
בלי לחשוב ולנתח ולהגדיר כל הזמן,
אפילו לרקוד,
לתת לגוף - להיות
למשל,
מוסיקה גרובית-מגנובית כזאת -
(אני מתהדרת בעגה של סגנון חנוני-קסוקרי מביך, והנה, כדי להחמיר את התופעה המדאיגה גם ארקוד לי עכשיו עם הכתפיים לצלילי המוסיקה בעודי ישובה על הספה, כמו חנוך רוזן שעושה פנטומימה למילה "כתפיים" - מה אכפת לי, לא צריך לקחת את עצמנו כל כך ברצינות, חברַיָא!):
ושיר אייטיז שקצת זורק למקומות רחוקים ושכיף לשיר:
כולם לשיר איתי ביחד!
!!!!love's that's over - love's that overdue
......
thought i saw you
in a stranger's face...
אוווו, איזה מילים טינאייג'ריות כיפיות, מזכירות לי מה זו התאהבות נואשת מלאת השראה בדיוק בזמן שיש גשם בחוץ ורוח שורקת בפרוזדורים ריקים וחולמים על להיות בספֵירות אחרות:
Out my window
The rain starts to fall
And the wind blows
Through an empty hall
In the mirror
Ooh, reflections of you
In the distance I hear a sound
Is that you coming around
(What you gonna do) Oh, what you gonna do
(I think I should) I think I should be with you
(A love that's overdue) A love that's overdue
Oh, I think I should be with you
Thought I saw you
In a stranger's face
Should I call you
Or should I walk away
Around the corner
Is around the world
Is that you looking at me
Or am I living a dream, woe-oh
(What you gonna do) Oh, what you gonna do
(I think I should) I think I should be with you
(A love that's overdue) Oh, a love that's overdue
Oh, I think I should be with you
And when I'm lost in a dream
You are all I can see
All alone in the night I'm waiting for you
In a moment I'd die
Just to look in your eyes
The dream is alive, I'm waiting
Oh, my (Oh, my)
How I try
To make you see that
I should be with you
In the distance I hear a sound
Is that you coming around
(What you gonna do) Oh, what you gonna do
(I think I should) I think I should be with you
(A love that's overdue) A love that's overdue
Oh, I think I should be with you
(Oh-I-I-I-I-I) I think I should be with you
(I-I-I-I-I) Oh, I think I should be with you
(I-I-I-I-I) Yeah, I think I should be with you
ואם כבר צללנו לאייטיז, אז נמשיך ונצלול,
יחי האייטיז! אני כנראה חווה רגרסיה, ומותר לי! הו, התמימות!
ופזמון כזה שטס גבוה:
ולמה השיר הבא כל כך כל כך מרגש אותי?
מילים עלומות לא ברורות:
Cover me with shades of disbelief
Can happiness be someone else's dream
Numbers call to spell my name
Move about as values change
Catch me if you can
But don't delay
Today, today
It's a dream away
Governed by the title on the wall
Commit me to a life within a fool
Happiness can often bleed
Beggars lay among the sheep
Let me take the choice
The sermon pleads
Today, today
It's a dream away
Visions in my cell begin to breed
Was everything a fact of what I'd read
Excuse me while I spell my name
Boat and ship could sound the same
Catch me if you can
But don't delay
Today, today
It's a dream away
Belle malissima
Today, today
It's a dream away
המילים כל כך מסקרנות אותי, מה המשמעות? אם יש בכלל משמעות קוהרנטית, אולי סתם גבב חסר היגיון... אשליך עליהן את הפרשנות שלי, בהשפעת עולמי הפנימי - אני קולטת מהן - גבוליות נפשית, רגישות... אבל אולי זו התרשמות מוטעית, משליכה מתוך האנדרלמוסיה הרגשית שלי.... אולי מי שכתב את השיר (סולן הלהקה) בכלל הביע בשיר מסר שכלתני עם כל מיני סאב-טקסט שאני בכלל לא מבינה.... ואולי הוא לחלוטין לא מדבר על מצוקה רגשית של אדם מבולבל ואבוד שלא מוצא את מקומו בחברה ומבקש גאולה, מבקש עזרה, מבקש שמישהו ישלח לקראתו יד אוהדת (המשמעות שאני מפנטזת).
ובהמשך לתיאוריית הרגש המתפוצץ עד כדי אשפוז עצמי בסאנטוריום בשוויץ -
אולי אני טועה, אבל פתאום אני רואה בבהירות איך פעם (בערך עד לאייטיז וקצת אחרי) היה יותר "לגיטימי" או אולי "מקובל" לבטא רגישות מיוחדת ורגשנות, להיות אמן רגיש ו"משונה" (או להביע רגש אותנטי עז), ואמנם אני משתעשעת קשות מהמגוחכות של קליפים והופעות מהאייטיז בגלל מניירות כל כך אנכרוניסטיות ומצחיקות, אבל מצד שני זה גם מרגש אותי עד דמעות, אולי מזכיר לי את מי שהייתי פעם, את מה שהרגשתי פעם,
למשל איך שהוא, איש משונה שכמותו, סולן הלהקה, מבצע את השיר הנהדר הזה על הבמה עם המון הבעה של רגש גבולי, שהיום אולי נראית מגוחכת, ואולי זה פאתוס, אבל הלב שלי מתכווץ מהזדהות כשאני רואה אותו מתפוצץ על הבמה כך:
המממ, דומני שאני ממש מאוהבת במוזרות שלו, בזעקה,
אולי במציאות הוא בעצם היה חרטטן בורגני יומרני, אין לי מושג,
אבל נגיד שלא, לצורך הדיון הנוכחי,
היום אני מוקפת במיינסטרים של נורמטיביות משמימה, בורגנית, חומרנית, רגילה, יומיומית, שטחית,
וזה כל כך לא אני,
אמנם כן, למדתי את ערכה של ההסתגלות לחברה הנורמטיבית, ואת הדברים הטובים והמחזקים שלמדתי בחברה הזאת, את תפיסת המציאות המאוזנת, הפרופורציונאלית, הפשרה הנדרשת המיטיבה, הראייה המפוכחת, חוויית הכאן והעכשיו, וכוחם של חיי היומיום בשגרה המבוצרת, והביחד המנחם-נעים של "כולנו באותה הסירה", והאינטראקציה החברתית הבריאה יותר, וגם בכל זה יש הרבה אמת, חוכמה ומציאותיות,
אבל גם מתגעגעת למשהו אותנטי אחר, נפשי-רגשי, שנשמט ממני ונשאר מאחור, או בעצם נשמט בתוכי ומתחבא ומחכה להתגלות שוב,
אולי מסתתר מאחורי הררים של חרדות ומחשבות טורדניות שמסווֹת את עצמי, מסתירות אותי
התעייפתי מעצמי - בכל זאת, הצלחתי לכתוב כאן המון מילים על הצורך בפחות מילים 
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
