זה, רבותיי, מה שאכלתי אתמול בבוקר לפני שיצאתי לעבודה, קצת לפני שבע בבוקר, חיסלתי קופסה סטנדרטית שלמה של גלידת בן אנד ג'ריז (בראוניז פאדג', טעיםםם גאאד דמט), שפינטזתי עליה כל כך כמשהו מנחם ועילאי, ולא יכולתי לאכול אותה יום לפני כן, אז השלמתי את החסר על הבוקר, בחוסר יכולת כרוני לדחות סיפוקים, כמו זריקת הרואין ממסטלת, האאאא.... ואי אפשר רק כמה כפות, או רבע או חצי חבילה, זה הרי כמו לחלום שתי דקות ולהתעורר בכוח. לא. זה הכל או כלום. כן כן כן, אני יודעת, זה גרוע, אני צריכה להפסיק, זה הרי סתם עושה הרגשה רעה, פוגע בבריאות. בבדיקת הדם האחרונה הכולסטרול זינק אצלי לגבהים שדומני שדמי אף פעם לא ידע - 350! כאשר בד"כ בשנים האחרונות היה לי מאתיים וקצת. 220, 210. הרף העליון של הטווח הנורמטיבי הוא 200. פי הגיהנום נפתח, אני לא מצליחה בחודשים האחרונים להתעשת מהסשנים המתמשכים של האכילה הכפייתית המנחמת, והרי זו גם התמכרות - ברגע שנכנסים לזה, רוצים עוד ועוד. אתמול עוד אכלתי במהלך היום 2 סנדביצ'ים ענקיים מהקפיטריה, ובדרך חזרה הביתה קניתי במבצע של 4 ב- 12 ש"ח - מקופלת, טוויסט, טעמי, וטורטית - וחיסלתי אותם בזה אחר זה, תוך כדי הליכה. אח"כ עוד ארטיק שוקולד כזה מהמאסיביים עם גוש שוקולד ענק בפנים. תקעתי. וואו, זה לא בריא. אח"כ בבית 2 שקיות צ'יפס 50 גר'. פתאום תפסתי את עצמי, שאני בהתקף, וזה כל כך עושה רע. ואני כועסת על עצמי, והכל חוזר על עצמו, שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. עם פה ושם הפוגות מעוררות תקווה. פתאום אני קולטת, שזה בא יד ביד עם הזרם הכפייתי הבלתי נפסק של המחשבות, שלפעמים כשיש לי זמן פנוי ואני מתחילה לעשות דברים - עצם העשייה כל כך מסעיר אותי, שאני זקוקה לאכילה של המון דברים כדי לשכך את הסערה, או לשמוח איתה. זו גם תרופה וגם חגיגה. לכאורה. זה כאילו שבלי כל השוקולד הזה, משהו חסר. בלי השוקולד והגלידה וכו' - זה סתם החיים עצמם, חסרים ונטולים. הם אינם מספיקים.
ודווקא יחסית לתקופה החרא בעבודה, היה יום רגוע אתמול, היה שקט וסוף סוף היה לי זמן לעשות כל מיני דברים שבד"כ אני לא מגיעה אליהם, כמו להשתלט על חלק מהתיוקים מערימת הניירת שמחכה יותר מדי זמן. המשרד היה כמעט ריק וזה היה כיף. שמתי לי מוסיקה ועבדתי בשקט וברגוע. הבוס הגדול לא הגיע, והסגנית בחופש, והמזכירה השנייה לקחה יום חופש. גם המקסימה הייתה ביום חופש. אז היינו רק אני והבוסית שלי, שבקרוב כבר לא תהיה בוסית שלי, וכבר עכשיו התנתקה מהעבודה. רוב היום היא הייתה בפגישות והסתובבויות, לא ישבנו יחד, וזה בסדר, כי גם כשניסינו לשבת יחד על דברים יום לפני כן, היא לא הייתה ממוקדת והתפזרה ולא הייתה לה סבלנות והיא אמרה לי דברים שגרמו גם לי להתפזר ולהתערער ולאבד ריכוז וחשק לעבודה. אז החלטתי אחרי זה שעדיף לי להתמקד ולהתרכז בדברים שיש לי לעשות ביני לבין עצמי, במקום לבזבז יום על שומדבר כמו יום לפני כן.
יום לפני כן כשישבתי אצלה, היא אמרה משהו שהשפיע עלי, ולאחר מכן החלטתי להפסיק להתעסק בזה, כי זה סתם ערער אותי. קודם כל, לא נראה לי שכתבתי על זה כאן - לפני כמה ימים שוחחתי בבדיחות הדעת עם הבוס הגדול באחד הבקרים על איזה נושא פעוט, והוא השחיל לשיחה אמירה כזאת - שתקופת הביניים שהייתה לי במקום הזה הייתה חשובה עבורי. כן, כך אמר. בלשון עבר. אמרתי לו - למה אתה אומר את זה בלשון עבר... הוסיף אמירה עמומה על כך שהגיע הזמן שאחשוב על השלב הבא בחיים.... מה לעשות הלאה... ואמר שאנחנו עוד נדבר על כך.... סיפרתי מיד לבוסית ולמזכירה השנייה ולמקסימה תוך תהייה שאולי אני השלב הבא בשינויים שהוא עושה במשרד, אחרי הבוסית שלי... הייתי די המומה. עוד לפני כמה שבועות זרק לי משהו על כך שהוא חושב שאני צריכה להמשיך ללמוד, לימודים שיתנו לי כלים להשתמש באינטליגנציה שלי... משהו כזה... אז מצד אחד, אפשר להגיד שזה חלק מהנטייה שלו לעודד אנשים לממש את הפוטנציאל שלהם לצמיחה אישית, והרי גם בעבר היה אומר לי שהוא חושב שאני צריכה להמשיך ללמוד.
מצד שני, האמירה האחרונה שהוא אמר לי לפני כמה ימים היא לא סתם... הוא בטח מתכנן משהו... בינתיים לא ברור מה הוא מתכנן... הבוסית שלי אמרה שהוא לא סתם אומר דברים כאלו. ושהוא מאוד ממולח. אז כזה הוא, זורק אמירות עמומות כאלו בלי להסביר, ומשאיר אותי לתהות... ואמרו לי שלא כדאי לי לבוא אליו ולבקש הסבר ישיר וכן, שזו תהיה שאלת קיטבג.... אבל נראה...
אז כשישבתי שלשום עם הבוסית שלי (שחזרה אחרי חופש של יותר משבוע וחצי כי לא הייתה מסוגלת להגיע למשרד אחרי כל מה שספגה, והיו לה ימים קשים), היא אמרה לי, בהמשך למה שהבוס רמז לי - שגם מגיע אליה מידע על כל מיני שינויים שכנראה מתגבשים במחלקה הסמוכה לנו, והיא רמזה לי שיכול להיות שזה גם קשור למה שהבוס אמר לי, והיא נקבה בשם של עובדת מסוימת שהבוס אוהב, שאולי רוצים לקדם, אולי לשים אותה על אותה משבצת שאני יושבת עליה - אחד מהתחומים שבאחריותי זה התכתובת באנגלית, וזה גם התחום שלה... לא הבנתי למה הבוסית שלי אומרת לי את זה, והאם זו רק השערה או שהגיע אליה מידע קונקרטי.... זה קצת עשה לי רע... שקורים דברים מאחורי הגב שהולכים להשפיע עלי, שאולי אנשים מדברים...
היא אומרת לי עוד דברים שמערערים אותי, מתוך המקום הקשה שהיא נמצאת בו, לאור מה שהיא חוותה. אומרת לי לא לסמוך על אף אחד חוץ מעצמי, גם כשאנו מדברות על המזכירה השנייה. אני גם ככה פאראנואידית ומלאה חרדות ומושפעת מכל מה שאומרים לי. אז אני מנסה ממש בכוח להחליט לא לתת למילים שלה לערער אותי יותר מדי, ולהתמקד בדברים שיש לי לעשות, בעבודה ובכלל, ולא להתחרפן מכל האמירות האלו ומחרושת השמועות.
הבוסית שלי מחממת אותי כל פעם מחדש על המזכירה השנייה, אומרת עליה דברים, אחרי שאני כבר איכשהו מצליחה לשנות את היחס שלי למזכירה השנייה, ואחרי שהבנתי שאני סתם עושה לה דמוניזציה מוגזמת, לא הוגנת ולא מציאותית, וזה הרגיע אותי שאיזנתי את היחס שלי כלפיה. ואז הבוסית, שכנראה יש לה בטן מלאה על המזכירה השנייה אחרי כל מה שקרה, אומרת לי דברים שמערערים אותי בחזרה לחוסר ביטחון ולחשדות כלפי המזכירה השנייה. אני תמיד הייתי זו שביקרה בקול את המזכירה השנייה, והבוסית הייתה מי שהרגיעה את המצב בדיפלומטיות (למרות שהסכימה עם הביקורת שלי).
אז בסדר, הבנתי, יש בלגן כרגע במשרד, כרגע הבוס הגדול כנראה חפץ יותר ביקרה של המזכירה השנייה, והם עובדים יותר בצמוד, והבוסית שלי חושבת שהוא והמזכירה השנייה אולי מספרים זה לזה דברים שהם לא מספרים לי. לא בטוחה שזה נכון, אני לא יודעת אם מה שהבוסית שלי אומרת מושפע מהפגיעה שחוותה והתסכול שהיא חשה, היא עברה משבר נפשי אחרי ההתעללות הרגשית שחוותה מצד הבוס. אולי היא מגזימה באיך שהיא מציירת את המזכירה השנייה באור מאוד לא מחמיא, אני אמנם שותפה להמון מהביקורת, אבל לא חושבת שיש למזכירה השנייה כוונות זדוניות, היא אישה פשוטה.
וחוצמזה, מה פאקינג אכפת לי??? שיזדווגו אחד עם השניה מצדי, זה לא מעניין אותי! גם ככה עדיף להתרחק מהבוס הגדול כמה שיותר בתקופה זו. אחרי מה שהוא עשה, ממש לא בא לי להיות בקרבתו ואני כבר נגעלת מכל הזיוף ואיבדתי עניין אמיתי ואכפתיות. שיתחרבשו להם - אני רואה מהצד את צורת העבודה העקומה של המזכירה השנייה ושל הבוס הגדול, ואני נותנת לזה לקרות, זה לא שווה את התסכול וזה גם לא בשליטתי וכבר פחות ופחות אכפת לי. אני באה לעשות עבודה שמשלמים לי עליה, אז בזה אני אתמקד. מעבר לכך, אין לי שליטה על דברים כמו למשל שינויים שהוא יחליט לעשות במשרד, או אם פתאום ישנה יחסו אלי כמו שעשה לבוסית. מה שיגיע, אתמודד. ירצה להחליף אותי במישהי אחרת? שיחליף. כבר לא משנה מה אומרים, כל הדיבורים האלו כבר יצאו לי מכל החורים. הוא גם הדגיש בפני בתקופה האחרונה שהוא מאוד מעריך אותי ואת צורת העבודה שלי. אז אולי בזה הוא רצה להרגיע אותי. ואולי יציע לי תפקיד טוב אחר במידה ואכן החליט להזיז אותי מהתפקיד.
שינוי זה לאו דווקא דבר רע ויכול להיות דבר טוב, הוא הציע לבוסית שלי תפקיד אחר שנשמע טוב (שום דבר עוד לא סגור, ויש הרבה דברים לא ברורים, הם צריכים עוד להיפגש על הנושא), הבעיה היא בעיקר הדרך המעוותת והפוגעת בה זה נעשה. וגם לגבי עצמי, שינוי אצלי יכול להיות דבר מבורך. זה יותר מאתגר עבורי בגלל הקשיים האישיים שלי, אבל אולי הגיע הזמן באמת לעשות משהו חדש, הרי כבר הרבה זמן מדגדג לי בקצות האצבעות לשנות משהו אבל הייתי במקום נוח מכדי לצאת ממנו... אז אולי שינוי כפוי מבחוץ גם ידרבן אותי להזיז דברים בתחומים אחרים אצלי שהיו תקועים שנים. כמו למשל לעשות משהו עם השירים שלי, ועוד.
אבל עדיין, אנשים מאוד מופתעים מהמהלך של הבוס הגדול, כי הדברים אצלנו עבדו טוב. עכשיו הכל התערער ונסדק. ואם יחליט שהוא לא רוצה אותי יותר בתפקיד הזה - יש בזה גם משהו מעליב, אם הוא לא ירצה אותי יותר בצוות שלו. וגם מפתיע, כי עשיתי עבודה מעולה. אבל, לא הכל ידוע, לא כל הסיבות ברורות, וזה בטח לא אישי נגדי, יש כל מיני שיקולים מערכתיים וגם אולי פסיכולוגיים שלו. הוא מביא מנהל חדש, אולי המנהל יביא איתו עובדת משלו, אולי המבנה הפנימי במשרד ישתנה... גם התחלתי לחשוב שאולי הוא החליט להזיז אותי מהתפקיד כי הוא תופס אותי כגורם חתרני בגלל התמיכה שלי בבוסית שלי.... תליתי על הארון מאחורי השולחן שלי שלט: "מאוד נחמד להיות חשוב, אבל יותר חשוב להיות נחמד". ברור שיש כאן מסר אליו... תליתי את זה כי לא יכולתי לסבול את מה שקורה. והוא ראה את זה... אנשים ראו את זה והסכימו... כולם חושבים אותו הדבר, אבל הם כמובן לא אומרים כלום לבוס, כי צריכים לשמור על עצמם ועל העבודה שלהם.... התלבטתי אם לשים את השלט, אבל הייתי חייבת, איך אפשר לשתוק... כשהבוסית ראתה את זה, היא צחקה ואמרה לי מיד להוריד... אולי עשיתי לעצמי נזק בזה ששמתי את השלט הזה, אולי זה גרם לו לסמן אותי כגורם שצריך להרחיק...
גאאד, הכל נהיה כזה מוזר ופאראנואידי, זה לא היה אצלנו ככה בעבר... למרות שהבוסית סיפרה לנו שהיא ידעה על הצדדים האלו באישיות שלו, והיא ניסתה להסתיר את זה מאיתנו כל השנים, גם להגן עלינו מפני זה, וגם לשמור עליו, כחלק מהגדרת התפקיד שלה, כי הוא עושה דברים גדולים, ותפקידה היה לעזור לו לקדם את החזון שלו, ועם כל החסרונות הוא גם אדם מדהים - כך חשבנו עד כה. מאוד מאכזב. מאוד אהבתי אותו והערכתי אותו, באמת באמת. אולי המשרד היה עבורי עד כה חיים מוגנים בצמר גפן... והצמר גפן פתאום נלקח... הבוסית שלי לא חשבה שהוא יגיע לכזה שפל מדרגה. היא התפכחה התפכחות כואבת.
בקיצור, החלטתי להיות עניינית יותר, כי אפשר להשתגע אחרת, עם כל מה שקורה כרגע שם במשרד. מה יש לי לעשות עם אמירה כמו זו שהיא אמרה לי אתמול? - לא לסמוך על אף אחד חוץ מעצמי. אין לי מה לעשות עם המידע הזה, ולא יודעת מה זה אומר. אני לא "סומכת" על אחרים שם, אני פשוט באה לעבוד, ומשתדלת לא לצאת מגדרי מעבר למה שצריך (למרות שזה באופי שלי לתת את הנשמה בעבודה). אני כרגע צריכה לעבוד בקונסטלציה הנוכחית, עם הבוס ועם המזכירה השנייה (שדווקא מתנהגת איתי בסדר גמור, וובשיחות ביננו היא גם מביעה חששות לגבי עתיד המשרד וגם ספציפית לגבי עצמה, והיא גם עוברת, כמו כולנו, תקופה קשה ומגיעה לכדי דמעות - וזה גורם לי גם להטיל ספק בדברים שהבוסית אומרת עליה - הכל כל כך רגיש והפכפך כרגע, פצע פתוח), גם ככה בקרוב דברים הולכים להשתנות, המחליף של הבוסית שלי יגיע בקרוב, ואין לנו מושג איך ישתנה מבנה המשרד. אז מה יעזור לי לשקוע בספקולציות וחששות? ממה יש לחשוש? נתמודד!
נמאס לי מדיבורים וספקולציות. אם הוא יחליט להזיז אותי לתפקיד אחר או ווטאבר, אז ווטאבר, אתמודד. די כבר, נמאסתם כולכם עם כל המבטים המוזרים שלכם שאני מנסה להבין מה מסתתר מאחוריהם. אולי הם יודעים משהו שאני לא יודעת. ואולי אני סתם פאראנואידית. והדבר הכי נורא שאפשר לומר לפאראנואיד זה שהוא צודק, והנה כל האירועים של העת האחרונה היו סוג של אמירה כזו, כמו מין קונספירציה מקייאוולית שהתממשה מול העיניים שלנו. אז אם בעבר אמרתי לעצמי שאני סתם פאראנואידית, היום אני לא בטוחה שאני יכולה להרגיע עצמי לחלוטין בזה, כי עובדה שדברים מפתיעים קרו ואנשים איכזבו. לא רק אותי ואת הבנות במשרד, גם עוד אנשים במקום העבודה ראו דברים ויודעים וחשים אכזבה ותמיהה כלפי הבוס.
בכל מקרה, אני אסתדר. אני אדם עם יכולות גבוהות וכישורים, ואמנם אני סובלת מחוסר ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה ורגשי נחיתות וחרדות ואני כל הזמן מודעת לכמה שהדברים שאנו מתעסקים בהם הם שטויות ואשליות לנוכח המוות וכו' (מה שהופך אותי לדמות שוליים נוירוטית מוזרה מאותגרת ושונה מאחרים), אבל - אני עדיין עובדת טובה. הבוסית שלי אמרה לי שמחזיקים ממני במקום העבודה ושמעריכים אותי מאוד, שאני נחשבת אחת העובדות הטובות. אז לא אתן לפנימיות המעורערת שלי לקבוע את תפיסת המציאות הכוללת ולהרפות את ידיי, ולא אתן להערות של הבוסית שלי לערער אותי ולגרום לי לספקות ומחשבות טורדניות מעיקות. היא באמת סבלה המון בחודשים האחרונים מהיחס הדפוק של הבוס הגדול, שבמקום להגיד לה בצורה ישירה וכנה שמשהו מפריע לו ושהוא רוצה לעשות שינוי - פשוט התעלם ממנה, מידר אותה, לא הסכים לדבר על זה כשהיא פנתה אליו ישירות, דיבר עליה עם אחרים וזרק כל מיני הערות לא ברורות לגביה, העביר דברים שהיא מטפלת בהם לטיפול אנשים אחרים מבלי לומר לה, ויש עוד דברים מכוערים שקרו שהיא לא סיפרה לי, כי היא לא רצתה לחשוף את כל הכיעור, ושהיא נאלצה להתמודד עמם. היא בפירוש עברה התעללות רגשית.
ואולי אני מגזימה בפרשנות שאני נותנת לדברים שהבוסית שלי אומרת, כדרכי בקודש. עובדה שהיא גם מחזקת אותי ואומרת לי כל הזמן שאין לי בכלל מה לחשוש מבחינת העבודה, מבחינת מציאת תעסוקה במקרה שהבוס שלי יחליט על שינוי. אבל מצד שני היא אומרת לי גם דברים מערערים, כאילו מזהירה אותי שאשמור על עצמי, ואומרת שאני צריכה יותר לסמוך על האינטואציות שלי כי הן נכונות (ומצד שני בעבר הייתה אומרת שאני מגזימה ומפרשת דברים בצורה פאראנואידית ורחוקה מהמציאות), וזה מבהיל אותי, אולי יש איומים וסכנות שאיני מודעת אליהם, אנשים שמבקשים להרע כדי לקדם את עצמם. אז הבוסית שלי מבלבלת אותי בתקופה זו, ובעצם - גם בעבר, לפני שכל זה קרה, היא הייתה מבלבלת אותי... אולי זה גם קשור למצבי הרוח שלה... מצד אחד, היא מרעיפה עלי אהבה וחום וחיזוקים והיא כתבה לי שאחד הדברים שהכי מכאיבים לה זה שהיא לא תעבוד איתי, ושהיא תתגעגע אלי, ואני אוהבת אותה, ומאוד כואב לי שהיא נפגעה כל כך. מצד שני, היא גם מבלבלת אותי ומערערת אותי....
אני פשוט צריכה להיות יותר שלמה עם עצמי ועם המציאות ולא לתת משמעות הרת גורל לכל אמירה שנאמרת לי.
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
