כשהבוסית עזבה היא השאירה לנו מתנות עם כמה מילות פרידה. המילים שלהלן שהיא כתבה לי ריגשו אותי וחיממו את לבי, ואני בינתיים נושאת את ההקדשה איתי בתיק. המחמאות והחיזוקים ממנה הם כמו מים חיים עבורי בתקופה זו של צניחת הביטחון העצמי שלי לתהומות הריקנות. אני קוראת את המילים ודמעות עולות בעיני כשאני משווה בין איך שהייתי אז - מרגישה יותר את הערך האובייקטיבי שלי ומתפקדת בעבודה בצורה מיטבית ועם מוטיבציה, עם החיזוקים התמידיים מצד הבוסית, ומרגישה שייכת למקום העבודה, חלק מהמשפחה - לבין איך שאני עכשיו - מרגישה אבודה וכבויה ולא שווה הרבה מבחינה מקצועית, ולא מוצאת את מקומי במשרד, מרגישה לא שייכת. הפער בין איך שאני מוצגת בדבריה לבין איך שאני מרגישה הוא כה רב, וזה מכאיב לי ומעורר בי צער. פתאום אני כבר לא בטוחה שהיא צודקת, אולי היא סתם מייחסת לי יותר יתרונות וערך ממה שיש לי. אולי חלק מהערך שלי היה לעזור לה לעשות דברים שהיא פחות טובה בהם, כמו ניסוחים ושימושי מחשב. זה הכל.
8 שנים עבדנו ביחד, זו חתיכת תקופה. השינוי הזה כל כך מוזר לי. אמנם נכנסו לשגרה חדשה - עדיין שגרה זמנית, תקופת מעבר, כי צורת העבודה במשרד עדיין לא מסודרת, והבוס החדש לומד את השטח, והשבוע הוא בחופש, ונראה לי שרק אחרי החגים, בנובמבר, באמת נתחיל להיכנס לשגרת עבודה (אני מקווה) מסודרת וברורה יותר.
ממש עצוב לי כל הסיפור שהיה עם הבוסית, כל הדרך המכוערת בה בוצעה ההדחה שלה.
אני מקווה שאולי אוכל להתניע אצלי תהליך שינוי כלשהו, חיפוש מסגרת אחרת או נוספת להתפתח בה. שאצא מתחושות השיתוק, חוסר המסוגלות, חוסרת התוחלת והבלבול. אתחזק.
"אורי יקרה,
מהמפגש הראשון בינינו הבנתי שיושבת מולי בחורה מיוחדת במינה, רצינית, אחראית, רהוטה, דייקנית ומאתגרת שמציבה סטנדרטים גבוהים ויכולה להתאים לצלע השלישית שתשלים את הצוות.
במשך שנים רבות פעל הצוות באופן יעיל ומשומן שמטרתו העיקרית הייתה להפחית עומס מ[הבוס הגדול].
לצערי, אחת הצלעות נשברה, אך אני בטוחה שתדעי להתגבר ולהסתכל קדימה!
נשמור על קשר ותודה שנתת לי להיכנס לעולמך הפרטי.
שלך,
______ "
המתנה שהיא קנתה לי היא מחברת עם כריכה מיוחדת שכתוב עליה: Listen to Your Soul
כינוי:
אור לנדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
