אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

איכס, אין לי כוח לעבודה.

עוד כמה ימים אנחנו טסים לחופשה בת 3 שבועות לארה"ב. כן, מגניב וכיו"ב.

אני לחוצה. התחלתי לארוז, והמזוודה כבר כבדה מדי, עוד לפני שסיימתי. בחיי שלא שמתי יותר מדי, לא משהו יוצא מגדר הרגיל. שקלנו אותה - 14 ק"ג. לא נראה לי שזה נחשב יותר מדי, אבל לנו זה כבד. כנראה הזדקנו. ולשנינו בעיות גב. רק מההתעסקות המעטה עם המזוודה עכשיו, כבר התחילה לכאוב לי הרגל, לאורך אותו עצב שמושפע מהבלט בדיסק. אז מה יהיה בטיול עצמו? אמנם בן זוגי אמור לסחוב את המזוודות בחלקים הקשים (במעלה מדרגות), ואני אמרתי לו שאעזור לו שנסחוב יחד, אבל עדיין בטח יהיו פעמים פה ושם שאצטרך מעט לסחוב (כשלא אוכל לגרור על הגלגלים). אני גם לא רוצה שכל הסחיבה תיפול עליו, הוא בעצמו סבל לא מזמן מכאבי גב קשים.

זו מזוודה חדשה, קניתי גדולה יותר מבד"כ, אבל כזו ששוקלת לא הרבה, שלושה ומשהו ק"ג, המזוודה הקודמת שוקלת יותר (משהו כמו 4 ק"ג), והיא קטנה יותר. אז זו אמורה להיות דווקא נוחה וטובה וקלה יותר. לא זוכרת מה היה שנה שעברה, איך הסתדרנו עם משקל המזוודות.

אהמממ. בחיי שלא שמתי הרבה דברים. אז הוצאתי עוד קצת. הממממ. לא מאמינה שזה צריך להגיע לרמה שאני לא יכולה לקחת ג'ינס ושמפו. רציתי לקחת שמפו כי לא בא לי לקנות שם, סתם יקר נורא ואין סוגים שאני אוהבת, או לפחות כך היה בחנויות בהן הייתי בטיול של שנה שעברה בקליפורניה. אולי זה שונה בצפון מזרח ארה"ב, אין לי מושג. אפילו סבון נוזלי רציתי עכשיו לקחת, בקבוק ליטר לשנינו, אבל בגלל בעית המשקל אני כבר לא יודעת. 

וכל הבגדים שלי סמרטוטים. כי השמנתי ושמה על עצמי מה שעולה עלי בארון. ולא קונה בגדים חדשים כי אני סובלת מלקנות בגדים. אני יודעת שעליה במשקל לא חייבת לגרור בעקבותיה מעבר ללבישת סמרטוטים גדולים, יש נשים שמנות שמתלבשות יפה, ואני יכולה לחפש בחנויות גרדרובה מחמיאה יותר, אבל אין לי כוח. שנה שעברה הוצאתי אלפי שקלים על מלא בגדים חדשים לגופי שהיה אז צנום יחסית לעכשיו, ועכשיו כל הבגדים בארון משועממים מחוסר מעש. אז לא בא לי לקנות עוד בגדים. ולא בא לי למדוד ולהרגיש כמה שמנתי. ולא בא לי להצטלם בטיול.

איזה מוזר, נזכרתי עכשיו בסיטואציה בה הייתי עם אחותי הקטנה לפני כשנה-שנתיים ב- H&M, וחיפשנו בגדים, בעיקר בשבילה, ומצאתי איזה מכנסי ג'ינס קצרצרים (שורטס) מידה 38, ואמרתי לה שהחלום שלי כל חיי היה להגיע למצב שאוכל ללכת עם שורטס וגופיה ושזה ייראה יפה, ואז מדדתי את השורטס וזה עלה עלי בקלות והיה די יפה, ושמתי גופיה, והייתי בשוק שהגעתי למצב שאני יכולה להתלבש כך בפומבי. אמנם הרגשתי קצת לא בנוח (בכל זאת, הרגליים שלי לא דקות), אבל הרגשתי שזה נראה כמעט לגיטימי.

היה היה.

על מה אני כותבת כאן בכלל. לשלשת ורבאלית. טרדות. דברים קטנים שלא מסתדרים לי. 

אני טובעת בפרטים הקטנים של החיים שלא מסתדרים לי.

בכלל לא רואה מעבר לזה, לא מסוגלת.

בא לי חופש של סתם להישאר בבית ולהתנתק מהעולם. פתאום אין לי כוח לכל הטררם של הטיול.

מקווה שהטיול יהיה בסדר, שלא תהיה לנו בעיית גב. 

אין לי כוח להתרוצץ ולרדוף אחרי הזנב של עצמי.

לא רוצה לאחל לכם לילה טוב וללכת לישון. כי לא רוצה שיגיע הרגע המדכא-עכוז הזה שצריך לקום וללכת לעבודה. ויש לי כל מיני סידורים קטנים לטיול ואפילו לא בטוחה מה הכרחי ומה לא. ולסיים לארוז.

בא לי לכתוב כאן לנצח ולגלות כאן דברים יפים ומרגשים ומשמחים, אוצרות גדולים וקטנים, לפחות כאן.