אז צלחתי את השלב המאתגר שבפוסט הקודם התמוטטתי נפשית בגללו: שילמתי את דמי הרישום -
באתר המאובטח באינטרנט, בכרטיס אשראי, ולאחר מכן כמובן נתקפתי גל חרטה חרדתי ומשתק ומזעזע, כזה שעדיף לקבל זריקת הרדמה (כמו אלו שיורים ביחמורים בספארי) מאשר לחוות אותו, אבל יאלללללללללללללללה, ווטאבררררר, זה היה נוח יותר לשלם כך, כבר עברתי למצב של couldn't care less,
ואז עברתי לשלב הבא - מבחן הקבלה.
המבחן היה לי ממש קשה ומאתגר, הופתעתי מכמה שהיה לי קשה... בהתחלה בכלל הייתי קצת בהלם מהסיטואציה ומכך שהמבחן היה קשה יותר ממה שחשבתי שיהיה... אפילו קצת הרגשתי אכזבה מעצמי... שלוש השעות שהוקצבו למבחן בקושי הספיקו לי, זה היה עבורי מרתון מהיר ולחוץ בו קפצתי מהר מדבר לדבר כדי להספיק. היו דברים שדורשים חשיבה והתלבטות, והיו הרבה פרטים קטנים לבדוק, ואני פרפקציוניסטית.... אבל לא יכולתי לעשות את הדברים ברמה מיטבית, התפשרתי על להספיק הכל בזמן, עם מעט זמן לבדוק את עצמי ועם אפשרות לטעויות שלא אשים לב אליהן או שלא אספיק לתקן... באיזשהו שלב בסביבות אמצע הדרך כמעט התייאשתי כי הרגשתי שאין מצב שאספיק לעשות הכל, החלק הראשון לקח לי יותר זמן ממה שתכננתי, וחיכה לי עוד חלק שלם, והזמן הלך ואזל... ונתקלתי בדברים שלא הייתי בטוחה מה לעשות איתם, ושאני לא כ"כ מכירה... וחשבתי על כך שאולי אפסיק את המבחן, שאולי התחום הזה לא מתאים לי, אולי היכולות שלי לא גבוהות כמו שחשבתי, ואולי בעצם חסר לי הרבה ידע, וגם זה בסדר, לא נורא, אז אני לא מוכשרת כמו שחשבתי או כמו שהפוטנציאל שלי בישר כל השנים, מה גם שעברו כ"כ הרבה שנים מאז למדתי בפעם האחרונה, המוח מתנוון... ושאני לא חייבת ללמוד, יכולה להמשיך להתמקד בעבודה ובשעות הפנאי לקרוא ולכתוב, ברגוע, מה רע... פחות לחץ מבחינתי מאשר להיכנס למסגרת מלחיצה ותובענית של לימודים+עבודה... אבל דירבנתי את עצמי להתמקד ולהמשיך לעשות מה שאני יכולה והתעשתתי ובסוף השלמתי הכל, איכשהו.
ואחרי כמה ימים ראש התכנית הענוג הודיע לי שהתקבלתי 
כמובן שדבר ראשון, אינסטינקטיבית - זה גרם לי לאבד אמון בו ובתכנית הלימודים הזאת, כי בטח מקבלים כל אחד, בטח לא צריך לעמוד בסטנדרטים גבוהים - כי איך הוא קיבל אותי כ"כ בקלות עם המבחן המקרטע שלי?... נו טוב, לא היה לי הרבה זמן להתבוסס בהרהורים הנוגים הללו, מבית היוצר של הביקורת העצמית האכזרית שלי וחוסר האמונה בעצמי, כי הודעת הקבלה בישרה את המעבר לשלב הבא:
להודיע בעבודה ולבקש אישור. גאאאאאד דמטטט.
הבוסית לשעבר שלי מדרבנת אותי לבקש מהבוס הגדול לא רק את עצם היציאה ללימודים ליום בשבוע, אלא גם שאבקש שזה לא יירד לי מקצובת ימי החופשה שלי ושלא יורידו לי מהמשכורת. כי אלו לימודים שיתרמו לעבודה שלי, אז כאילו מבקשת להתייחס לזה כאל השתלמות. היא אומרת שהרבה אנשים מקבלים הטבות כאלו אצלנו, ושאין מה לעשות - צריך ללמוד לבקש, להיות אסרטיבי... ושאם אנשים אחרים מקבלים את זה, ודאי וודאי שגם לי מגיע... היא עברה לעבוד באותו מקום עבודה בתפקיד אחר, תפקיד ניהולי שקשור לנושאים האלו, והיא כנראה יודעת טוב מאוד על מה היא מדברת. היא מדרבנת אותי בנוסף גם לבקש שמקום העבודה אפילו ישתתף בשכ"ל.... אמרה שמקסימום יסרב, אין נזק בלבקש... ושזה לא משהו לא מקובל.
אבל אני ממש מרגישה לא נעים ולא בנוח לבקש, זה כ"כ לא אני... מה גם שאני חוששת שזה ייצור רושם לא טוב אצל הבוס הגדול... ועם כל המצב המוזר שהיה אצלנו בעבודה, והפוליטיקה המבעיתה, חוששת שאולי זה יעצבן אותו, שאם הוא יסרב אז זה גם יפגע ביחסים, יעשה אצלו "אנטי" כלפי... אמנם בעבר הוא שב ואמר לי שהוא בעד שאלמד משהו, שאממש את היכולות האינטלקטואליות שלי, על פניו אין סיבה שהוא יסרב לעצם היציאה ללימודים אלא להפך, אבל לבקש שיום הלימודים הזה יהיה על חשבון העבודה... ועוד לבקש השתתפות בשכ"ל... זה נראה לי טו מאצ'... ממש מפחיד אותי שזה יתברר כצעד לא חכם שיסיט אותו נגדי... אני מרגישה ממש לא נעים, אני לא טיפוס כזה שבא עם בקשות כאלו... למרות שהרבה אנשים מבקשים ומקבלים ממנו דברים שאפילו לא מגיעים להם, והוא מאשר, ומדובר בדברים בעלות של פי כמה וכמה (וכמה וכמה) יותר ממה שתעלה בקשתי למקום העבודה... אז למה שאני אתבייש אם זו בקשה לגיטימית...
אבל אני אכולת ספקות, האם זה באמת צעד חכם? אני סומכת על שיקול הדעת של הבוסית לשעבר, היא מכירה את מקום העבודה ואת הבוס הגדול לפני ולפנים, והיא בעדי, היא רוצה שיהיה לי טוב... היא לא הייתה מייעצת לי לעשות משהו שיכול היה לגרום לי נזק.... מצד שני....
אני בכלל עדיין לא יודעת אם לעשות זאת בכתב או בע"פ, הוא כרגע בנסיעת עבודה בחו"ל לעוד לפחות שבוע, ואז יהיה עמוס נוראאאאא כשיחזור ויהיה לי קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתפוס אותו לשיחה, וגם אני מחכה עם תשלום המקדמה עד שאקבל אישור מהעבודה ובינתיים זה מתעכב, אז מבחינה זו עדיף בכתב, והוא גם רגוע יותר עכשיו בחו"ל... והבוסית לשעבר גם אומרת שאיתו עדיף שהדברים יהיו מתועדים בכתב, שהוא יעמוד מאחורי הבטחותיו (והיו דברים מעולם). לא שזה אומר שהוא יענה לי בכתב...
מצד שני, אולי בשיחה בע"פ אוכל לעדן את טון הבקשה, שלא אשמע כמו "מגיע לי", אלא רק כבודקת אפשרות, וגם זו תהיה שיחה חברית ואוכל לקרוא את תגובותיו...
הבוסית לשעבר אמרה לי משפט שערער אותי - שאם הוא יסרב לבקשה שלי, אני צריכה לראות בזה "אור אדום". אמא'לה, מה זה אומר? די, כבר עברתי תקופה נוראית של חרדה ופרנויה ממה שקרה במשרד, עכשיו זה די נרגע, אני די נרגעתי, עברנו לפאזה די אחרת, אז אני לא רוצה שוב להרגיש שאני צריכה נורא להיזהר ושיש איומים עלי ושקורה משהו נגדי שאני לא מודעת לו. למה שבכלל נצא מנקודת הנחה שהוא יסרב לי? מה יכול להיות לו נגדי שיעורר כזה סירוב? הרי אני עובדת טובה ומסורה, לא עשיתי שום דבר רע, להפך. אז למה אני צריכה כל הזמן לפחד שהוא לא "בעדי"... שיש לו איזו אג'נדה נסתרת נגדי...
היא אמרה שהיא התכוונה ב"אור אדום" לכך שאדע היכן אני עומדת מבחינת היחס שלו אלי. והיא התכוונה למקרה שהוא יסרב להכל, גם לעצם היציאה ללימודים (אפילו על חשבון ימי החופשה שלי).
הקיצר, חבר'ה, עכשיו אני בחרדה נוראית ואין לי כוחות לזה.
אני צריכה גם לספר על הלימודים למזכירה השנייה ולבוס הישיר שלי (שהחליף את הבוסית לשעבר) לפני שאני מודיעה לבוס הגדול, כדי להיות מתואמת איתם, בתקווה שהם יפרגנו (ואין סיבה שלא) ולא בטוחה באיזה עיתוי לעשות את זה. הבוסית לשעבר אמרה לי לעשות את זה בדיוק לפני שאני מודיעה לבוס הגדול, כי אחרת זה יגיע אליו איכשהו מהם. די, אין לי כוח, לא בנויה לכל הסביבה המקייאוולית הזאת. גרררר. אבל הבוס הישיר הוא מקסים, אולי הוא יעזור לי לפנות לבוס הגדול? אולי אוכל להתייעץ גם איתו לפני כן... אחרי הכל, הוא כרגע הבוס הישיר שלי, אז בעצם הוא צריך לדעת....
מרגישה שזה גדול עלי לפנות לבוס הגדול.
ואם יוודע לבוס הגדול שמי שייעצה לי לעשות זאת היא הבוסית לשעבר, הלך עלי. היא מוקצה מחמת מיאוס מבחינתו, מחק אותה. מסתבר שהמפגר הזה שאל את המזכירה השנייה אם יש לה עדיין קשר עם הבוסית לשעבר ואם היא מספרת לה מה קורה במשרד. המזכירה השנייה סיפרה לי על זה בשיחה יחסית גלויה שעשינו לאחרונה על "המצב" ועל איך ש"המצב" השפיע על היחסים ביננו. הוא קרא לה לפני כמה זמן לחדר שלו ושמעתי לחישות ואת השם של הבוסית לשעבר, ואחרי זה היא לא סיפרה לי כלום. וזה גרם לי להרגיש מוזר, לתהות אם זה קשור אלי, ובכלל - אם זה לא קשור אלי, למה היא לא יכולה לפחות לומר לי שזה לא קשור אלי, להרגיע אותי, והרי המצב נהיה כזה דפוק, שכבר לא יודעים מה לחשוב. זה חיזק את תחושת חוסר האמון שלי כלפיה. בשיחה שעשינו סיפרתי לה על כך, והיא אמרה שזה כאמור לא היה קשור אלי, ושהיא לא סיפרה לי על זה כדי לחסוך ממני את הגועל. ושזה גרם לה ממש להרגיש רע. היא אמרה לו שהיא אכן בקשר עם הבוסית הקודמת כי הן חברות, ושהיא לא מספרת לה מה קורה במשרד.
בשיחה הזאת היא גם הבהירה לי שזה שאני רואה שהיא נחמדה לבוס ומתנהגת כאילו הכל בסדר - זה לא שהיא מחקה את מה שהיה, אלא שהיא שמה את זה בצד ומתמקדת בעבודה היומיומית. אבל שהיא יודעת טוב מאוד עם מי יש לה עסק, ושהיא לא הולכת שבי אחריו. ושכמו שזה קרה לבוסית לשעבר, זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. הוא יכול להתהפך על מישהו פתאום ככה. אמרתי לה שהנחמדות שלו כלפיה, זה הכל אינטרסים. היא אמרה שהיא יודעת. ושגם יש לה אישיות שונה ממני והיא מתמודדת אחרת ממני עם המצב - היא לא יכולה למחוק גם את הדברים הטובים אצלו, ויש דברים אצלו שהיא מעריכה, אבל זה לא אומר שהיא מעריצה אותו או שהיא שכחה את מה שהוא עשה. ושהיא גמישה יותר ממני בהסתגלות למצב חדש. היא אמרה שאני מאוד ישרה והולכת עם האמת, ושזה מן הסתם מקשה עלי להסתגל. היא הזכירה לי שכשכל החרא קרה, היא שאלה אותי שאלה אחת - את מתכוונת להמשיך לעבוד כאן? אם כן, אז אין ברירה, צריך להמשיך לעבוד איתו, ואי אפשר להחצין את האנטי ולהיות במבט ממורמר... אז היא שמה את האנטי בצד, ומתנהלת מולו בחיוך ובנחמדות, כי זה מה שמצופה ממנה, והיא גם אדם כזה. ושנעים לה לבוא לעבודה, ונעים לה לעבוד עם הבוס החדש (שהוא באמת מקסים ונחמד), ושתמיד היה לה נעים לבוא לעבודה חוץ מבתקופה האפלה ההיא.
השיחה הזאת גרמה לי לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת אחרת, אם כי גם הותירה בי ספקות ודאגה שמא שיתפתי אותה ביותר מדי דברים, כמיטב המסורת שלי. כל הזמן הזה ייחסתי לה כוונות שכנראה לא היו לה.... ומסתבר שגם היא הרגישה דברים - אמרה לי שהיא הרגישה בזמן האחרון שאני מתרחקת ממנה, מסתירה דברים, מסתירה את העובדה שאני הולכת לפגוש את הבוסית לשעבר... כן, נכון, העדפתי לא לציין את זה, הייתה תחושה מוזרה באוויר לגבי זה, ועדיף להצניע את זה במשרד הדפוק הזה... וכן, הרגשתי חוסר קולגיאליות מצדה, ואנשים התחילו להגיד לי שאני צריכה לשמור יותר על עצמי, שאני לא חייבת לשתף בהכל... שידע זה כוח... וכל מיני דברים כאלו שכ"כ רחוקים ממני, כי אני בעד עבודת צוות ושיתוף, אבל כנראה שלפעמים העולם לא עובד ככה... והתחלתי לראות שאולי גם היא עובדת ככה, שידע זה כוח גם אצלה, שהיא מנסה לצבור ידע כדי לקדם את מעמדה במשרד, שגם כך התחזק בעקבות השינוי... כנראה שזה לא נכון, לפחות כך היא אומרת...
טוב, חבר'ה, התכוונתי רק לכתוב שהתקבלתי ללימודים ופנטזתי על פוסט עדכון קצר וקליל, אך כמובן שבסוף יצא מפורט להעיק...
גאאאאאאאאאאד, מקווה שיסתדר בעבודה ושהבוס הגדול לא יכעס עלי או ישנא אותי.
לילה טוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אור לנדו