אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

איזה ניסיון נואש ומגוחך מצדי להתנועע בתנועות של חיים, כמו האחרים. האחרים שייכים לתמונה. הם מלכתחילה בתוך התמונה, באופן מאוד אורגני. אני לא. אני מודבקת לתמונה מבחוץ ומתחילה לאט לאט להתקלף ממנה. וככל שאתאמץ יותר, התנועות רק יאיצו את תהליך ההתקלפות. אז עדיף כמה שפחות לזוז... לא להתיימר להיות קיימת.