אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

כשקמתי הבוקר זכרתי הרבה יותר פרטים מהחלום המוזר, האינטנסיבי והמפחיד שהיה לי בלילה האחרון. התעוררתי ממש ספוגה בחומר החלום האפל שאט אט התפוגג מעלי, כמו הגחתי ממעמקי האוקיאנוס הכבד, ושאריות המים השחורים התאדו מעורי. לרגע עוד הייתי משותקת מפחד ומבלבול.

אבל כשהתחלתי להתארגן ליציאה לעבודה, כבר שכחתי לגמרי מהחלום, ונזכרתי בו פתאום במהלך היום כשהייתי בשיעור שדיברנו בו על פרויד, על הלא מודע ועל חלומות. פתאום צפו לנגד עיני שני הנחשים מהחלום - נחשי קוברה מפלצתיים, ענקיים וארוכים, עם פנים דֶמוֹניות גדולות ונוראיות, שהשתחררו מאיזשהו שבי או כלא, ברחו, ויצאו למסע הרג ואימה. קרו בחלום כל מיני דברים, אך נותר רק זכר הסצנה האחרונה של שני הנחשים עולים מתוך איזשהו מאגר מים - ים או אגם - פני המים בהתחלה שקטים ורגועים, אך פתאום הראשים שלהם עולים לאט לאט מתוך המים, ועל פניהם מרוח חיוך עקום, שטני וקר, מבשר רעות.

ולצד האגם יש בחורה צעירה שעסוקה בענייניה, והם זוממים לתקוף אותה. ואני רואה את זה, אבל אני לא יכולה להזהיר אותה, אני לא יכולה לעזור. ומול עיניי מתרחשת הזוועה. 

עניין אותי לנסות לחשוב מה משמעות החלום - נכון שיש הרבה חלומות שקשה לייחס להם משמעות מסויימת, ומי יודע בכלל למה אנחנו חולמים על דברים מסויימים, אולי לפעמים זה סתם שרירותי, ולפעמים עלילת החלום באמת נראית רנדומלית לחלוטין. אבל למה לחלום כזה חלום מפורט וספציפי שמשאיר רושם עז כל כך?...

ובכלל, אני חולמת הרבה, והרבה פעמים זוכרת את החלומות - אך הרבה פחות מפעם. כשהייתי קטנה (ואולי גם בגיל העשרה בעצם) ממש חייתי בעולם החלומות שלי. אני זוכרת שהייתי מחכה כבר ללכת לישון ולחזור לעולם המקביל, האמיתי יותר (והכל כך יפה יותר), של החלומות. בעצם, חייתי שם חיים מקבילים. והייתה המשכיות בין החלומות. לא בטוחה שאני יכולה להסביר את זה בצורה שתהיה נהירה לאנשים אחרים, ולא יודעת אם אכנס עכשיו לכל הנושא הזה של החלומות של פעם (כי תוך כדי כתיבה זכרונות מתחילים לחזור אלי ואני מבינה שזה נושא שלם בפני עצמו, עולם שלם שפעם היה חלק מרכזי בחיי ומטבע הדברים זז הצידה ועם השנים אף אופסן בבוידעם), אבל אפשר אולי לומר שבחלום בעצם הרגשתי יותר התאמה ביני לבין העולם - התאמה שהייתה חסרה במציאות - אבל זה יותר מורכב מזה - זה שמציאות החלום התאימה לתפיסת המציאות שלי, לאופן בו תפסתי את האובייקטים בעולם החיצוני. המציאות עברה בחלום עיבוד והתגלמה באופן מזוקק, ספוגה במשמעויות שחשתי - היום אני מתייחסת לזה כאל התחושות הפנימיות שלי כמובן, אבל אז הייתי בטוחה שהמשמעויות האלו נמצאות בעולם החיצוני. מהות מטאפיזית.

בעצם, כתבתי הרבה שירים בהשראת חלומות. כמובן יש זיקה בין שירה לחלום.

אני גם זוכרת שהייתה תקופה בה הייתי מודעת בתוך החלום לכך שאני חולמת. זה איפשר שני דברים - האחד הוא להבין שאני יכולה לעשות מה שבא לי, כי זה רק חלום. למיטב זכרוני לא ניצלתי מספיק את ההזדמנות הזאת להתפרעות-רבּתי בחלום, אולי רק מעט. הדבר השני הוא שבכמה חלומות מפחידים, בהם ידעתי שהולך להתרחש משהו מסוכן ורע, ידעתי שאני חולמת והתחלתי להתאמץ חזק חזק כדי לפתוח את העיניים ולהתעורר. זה דרש מאמץ כביר, כאילו העיניים סגורות בחוזקה, אבל הצלחתי כמה פעמים. 

עכשיו אני נזכרת שבהרבה חלומות חלמתי שאני מצליחה לעוף. חלום אחד חוזר הוא שאנשים רצים אחרי לתפוס אותי ולהרע לי, וברגע האחרון אני מצליחה לנסוק, הידיים שלהם עוד כמעט מגרדות את עקביי, אבל הופ - אני כבר באוויר. והחרדה הזאת, שאני לא יודעת אם אצליח לעוף או לא, מנסה ומנסה.... ורק ברגע האחרון מצליחה. והם ממש כמעט תופסים אותי...

בשיעור היום נאמרו כמה דברים על חלומות בהקשר לתיאוריה של פרויד:

פרויד טען בין השאר שחלומות אינם מקריים, ושלכל חלום יש משמעות; שבחלום יש סיפוק משאלה בלתי מודעת, ושהתכנים הלא מודעים שביסוד החלום מכילים גורם מאיים; שמקור החלום הוא בחוויותיו של החולם במשך חייו; ושאירועים מההווה, בייחוד מהיום שקדם לחלום, מתקשרים באופן בלתי מודע לחוויות משמעותיות בעבר.

ההתייחסות הזאת לאירועי היום שקדם לחלום מיד גרמה לי לחשוב על הפיגוע בבית הכנסת בירושלים - היו שם שני רוצחים. שני נחשים.... אולי קשור?.... אבל למה תקפו בחלומי אישה, כאשר במציאות היה מדובר רק בגברים. אולי זה לא עקרוני. ואולי החלום בכלל לא קשור לפיגוע הזה. אם כי אני מרגישה שיכול להיות שכן.

טוב, אני יודעת שאם אני כבר בניתוחי חלומות אה-לה-פרויד ומספרת על נחשים, אז זה מתבקש להתייחס לפרשנות הפאלוסית. פרויד (הסוטה הקטן והמזוקן) חשב שהכל קשור למין ושבחלומות כמובן נחש = שטרונגול. ג'ונסון. פרמשתק. אני בכלל לא מסכימה עם התיאוריה שהכל קשור למין (בטח חלק, אבל לא הכל), ושנחש בחלום חייב לייצג אך ורק איבר מין זכרי. וכמובן שאחרי פרויד באו תיאוריות אחרות ופסיכולוגים רבים שכבר לא הסכימו עם הטענה הזו שלו. אז אני לא חושבת שהנחשים בחלומי ייצגו זין, מה גם שהם היו שניים! אז מה פרויד היה אומר? שיש לי השתוקקות בלתי מודעת לצמד החמד ג'ונסון אנד ג'ונסון? לא. הנחשים ייצגו את הרוע והמוות והאסון. והם היו מאוד לא סקסיים. הם היו יצורים מחרידים.

אמממ, נו טוב, אולי קצת היה להם את הסקס אפיל והשארם של, נגיד, משהו בסגנון, רוברט דה נירו כרוצח פסיכופט אך בו בזמן סקסי באופן מבלבל:

טוב, כבר מאוחר ואני כותבת שטויות  

(העיקר שאני מצחיקה את עצמי)

לילה טוב וחלומות פז

אני כן רוצה ולא רוצה לכתוב על זה,

תוך כדי כתיבה אני תוהה, למה בכלל לספר כאן על זה,

למה שוב פעם להביא לכאן את אלמנט הכאוס של אישיותי המתמוטטת,

המתאמצת לחיות ובקושי מצליחה,

מה אני מטיחה כאן בקוראים את מצבי הפתטי,

מה כבר אפשר להגיד לי

עדיף לדבוק בכתיבה שלא על מצבים נפשיים לימינאליים ומצוקה,

זה הרבה יותר אטרקטיבי

איכס אני, איכס,

כזאת ילדה חסרת אונים, תלותית, חלשה,

אבודה לגמרי, וכל פעם בקושי רב מטפסת חזרה מעלה מתוך הבור,

רק כדי ליפול בחזרה

והרי ברור שזה תלוי בי, ועלי להתעשת, ולהחזיר את השליטה העצמית,

אבל משהו שם, משהו התנתק, איזה חוט חשוב בחיבורים בבפנוכו שלי,

אולי נשרף, אולי נקרע,

התקופה הטובה הולכת ומתרחקת,

שובי, שובי אלי בחזרה,

אני לא זוכרת איך להיות יותר בריאה,

בזמן האחרון איבדתי את עצמי

איבדתי את הדרך

אלו לא רק המיאוס והתשישות שהגעתי אליהם בגלל הלחץ של העבודה בשבועיים האחרונים - 

היו ימים הזויים, והיום בעבודה הבנתי שהגעתי לקצה, ונמאס לי, ואני עייפה - 

ואולי יכולתי לקחת את העבודה פחות קשה, להיות פחות פרפקציוניסטית, ואולי לא הייתה ברירה,

זה גם עוד יותר מזה, דברים,

דברים דברים דברים,

יש דברים ויש כלום,

קצת נמחקתי, קצת נמחקתי שוב לאחרונה,

והבלבול, והאי-נחת, והצער.

אני רוצה להודיע מחר בעבודה שאני חולה,

להישאר בבית,

להתחבא,

לנסות להחלים.

יש לי עיניים אדומות ונפוחות ושיער מבולגן. אני נראית כמו מישהי שברחה ממוסד סגור. אין מצב שאצא מחר לעולם בחוץ.

אני חייבת להשתבלל.

(אני רק מקווה שלא גרמתי לעצמי ליותר מדי נזק)