נעאצים לבלובפיש

בפרק הקודם:

"הומלס יקר, אתה תמיד יודע מה ללבוש. האם תוכל להציל את חיי?"

"לא כל הומו יכול לחלץ אותי מהמצב הזה!"

"האם תוכלי לתת לי כסף?"

"לשם הכשרות שבעניין!"

"הנה הכתובת הזאת"

היום:

טוק טוק טוק

"את כבר בפנים " אמר איש ה'פיה'

"אז אתה הפיה המהוללת שכל חסרי הבית מדברים עליה?"

"כן"

"אתה קצת שעיר וחסר שיניים בשביל פיה"

" אולי , אבל יש לי כנפיים."

"איפה?"

"תרגישי תבליטות בגב!"

"אלה לא כנפיים , אפילו לא התחלה של כנפיים. אלה השכמות. לכולנו יש כאלה. בהודו נערים צעירים תולים על זה חיות מתות ויוצאים למכור בשוק, הכשרוניים שביניהם יכולים להזיזן בלי ידיים. אנו נוהגים לטפוח קלות אחד לשני כאות התגאות ולינקולן היא בירת נברסקה"

"טוב. בנאדם. פרופסור. תעביר לי ת'באנג שמה ואני הולך לשירותים. עושה מה שכולם עושים. ואז אני אחזור"

"בנאדם? למי נראה לך שאתה מדבר יא מסטול?"

הוא חזר מהשירותים

"שיואו את כאילו עם המצנפת הזאת נראית כמו גמד ענק. אנחנו כזה נהיה כמו הגמד והפיה. שני יצורים כאלה שאין בינהם קשר. עד שמעשנים באנג."

"גמד ענק אנוכי. כן יש אנשים שאומרים שפנגוין עם כובע זה פנגוין עם כובע. מה הם מבינים בכלל."

(זה היה ציטוט ופרסומת סמויה לינאי בן הגיגים להשיג בחנויות כלבו ושלל מקומות  ציבוריים  היתי נותנת מספר טלפון  אבל הוא חסוי)

"אני הולך להתעלם בגסות ממה שאמרת ולדבר על מה שבא לי כי אני פיה. מאז שאני קטן אני כזה חושב כזה מיוחד. אני לא הבנתי מה לא כולם מבינים וכזה ואז אני פותח את הראש ומבין שאני בעצם נולדתי פיה כאילו."

"כזה"

"כן"

"המשך"

"רוצה שאני אעשה לך קסם? קחי את הבאנג לשירותים. יהיו לך כל מני הבנות על העולם. כמו למשל כשמדליקים נר- הדונג נוזל מהצד!"

"אני לא צריכה את הזבל הזה. יש לי כבר מלא הבנות על העולם. אמנה אותן בפנייך- אסור לשים מתכות במיקרוגל, זה יוצר גצים. אם תשים דיסקים במיקרוגל יהיו קצת ברקים. אם יש מים במיקרוגל, הם ישפריצו עליך ברגע שתפתח את הדלת. ביצה קשה עדיף לא לשים אבל מותר, זה אפילו משעשע קצת כי זה מתפוצץ אבל כלום לא נפגע, זאת מעין פרידה ידידותית מהמיקרו."

"מה שתגיד בנאדם."

הוא הלך לשירותים ושמעתי שם פיצוץ. המומה מהרעש פתחתי את דלת הנוחיות והתבוננתי מסביב. זה היה די משעשע. כנראה שאחותו החליפה את בית הכסא הידוע במיקרוגל.

"יש לומר שאחיך הפיה הביא אור והבנה לחיי. אפילו שהייתי איתו שעתיים והוא לא עזר לי ולא נעליים, אתגעגע אליו" פניתי אליה בצער

"אני לא. סתם חיפשתי תירוץ לזרוק את המיקרוגל."

"אז הרגת אותו"

"זה הקטע שלי"

"חמוד עלייך."

המשך לא יבוא. מה נראה לכם שלסיפר הזה יש פואנטה? כוונה? תכלית?רוצים לריב על זה?

סוזן נזכרת למה היא מברברת לינאי וגברת עפרון .