באלי בלוג אז פתחתיD:

זה היה לפני שנתיים...בחופשת הפסח.

נסענו לקיבוץ  אייל כדי לעשות מנוי לבריכה כמו בכל שנה.

נסענו עם שכנה שלי.

באותו היה אותה את הבן שלה את אמא שלי  אותי ואחותי.

עשינו את הפנייה בשביל להגיע לקיבוץ אייל ולפתע אני זוכרת שצעקתי " תזהרי " לשכנה שלי.

רוכב אופנוע נסע במהירות שכנה שלי עשתה עצירה פתאומית והרוכב ניסה לעקופ אותנו כדי לא להתקע.

אבל זה היה מאוחר מידי הוא עפ על השמשה של המכונית של שכנה שלי נחבט קשה ונמרח על הכביש.

המכונית הסתובבה ונתקעה  בעמוד/ מדרכה.

היה לחץ היסטרי התחלנו לבכות אמא שלי ניסתה להרגיע את כולנו.

הוציאו אותנו מהרכב כי הדלת הייתה מעוכה.

אני זוכרת שהסתכלתי על אותו נער שהיה מרוח על הכביש החולצה הלבנה והמכנס גלישה היו מרוחים דם.

נקרע לו עורק בצוואר.

הגיעו האמבולנסים ופינו אותו מהר.

לאחר מכן היו צריכים לפנות אותנו.

אני ואחותי לא הסכמנו להיכנס לאמבולנס.

בסופ אבא שלי בא לקחת אותי ואת אחותי והילד הקטן של  השכנים הבייתה.

אמא שלי ושכנה שלי נסעו עם האמבולנס.

אני ואחותי ושכן שלי יצאנו ללא פגיעות.

היה עליי מלא זכוכיות ודם על החולצה. אפעם לא הבנתי מאיפה הדם הזה הגיע כי לא היה לי אפילו חתך אחד.

לאמא שלי היה פגיעה בצלעות ולשכנה לשי היה חתך עמוק ברגל.

מסתבר שהנהג אופנוע הוא ידיד של אחותי הגדולה[היא לא הייתה איתנו באותו] והוא בא ליישוב שלנו לבקר חברים שלנו.

לאחר כמה זמן מהתאונה הוא הגיע אלינו הבייתה אותו ידיד של אחותי והנהג.

ראינו את התפרים והפצעים שלו .

בהתחלה פחדתי ואז הבנתי כמה שהוא נחמד .

היה לי מאוד קשה אחרי זה לנסוע למקומות .

פחדתי להיכנס לאוטו.

בסופ לקחו אותי לפסיכולוגית שבכלל לא עזרה לי.

לאט לאט עם הזמן התחלתי להתרגל לנסיעות.

לפעמים זה חוזר לי ואני מפחדת שוב.

מה שעוד עצוב זה שהייתי אמורה להפגש עם חברה שלי והיא בדיוק חזרה מכפ"ס וראתה תתאונה שלי=\

ועכשיו?

כל פעם שאנחנו רואות את הנער כשהוא בא להיפגש עם אחותי הכל רגיל.

הוא מדבר איתנו חופשי.

ואנחנו איתו.

לא מזמן אחותי הגדולה והנער הזה יצאו לפסטיבל והוא רצה שתספר לו על זה כי הוא לא זוכר כלום.

גם כשישנו אצלה[כי היא לא גרה איתנו] דיברנו על זה מלא וסיפרנו לה הכל וכך היא ידעה מה להגיד לו.

ואני שמחה כ"כ שדיברנו על זה איתה כי אתם לא יודעים איזה הקלה זה.

ומה שאפחד לא יודע.

שבאותו יום של התאונה לא הייתי חגורה.

מה שהדף אותי הייתה מדפסת ששכנה שלי קנתה ולא היה מקום אז אמרתי שאני אשים אותה עליי.

זה מה שהציל אותי.

אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היה עליי את המדפסת הזאת.

וזהו..

היה טוב לפרוק הכל.

3>