פאק, כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שנכנסכתי לכאן.
הפעם האחרונה שכתבתי היית לפני הנסיעה לאילת, ואם כבר מדברים על זה אז בהחלט היה כייף מאוד ונהנתי כמעט מכל רגע.
אבל זה לא מה שחשוב עכשיו.
מחר ערב יום הזיכרון, יום עצוב כ"כ.
ביום השואה אני לא רואה סרטים אבל שומעת סיפורים, מזהה, בוכה, כואבת, אבל העיקר לא רואה שום סרט שיראה לי את אותם אנשים רזים ובוכים שנראים לי אחד אחד כמו סבא וסבתא רבא שלי זכרונם לברכה.
אבל מחר? מחר זה יהיה אחרת.
אני אשב בסלון ואראה כמה סרטים שאני אספיק לראות. אני אבכה עוד לפני שיתחיל, אני אבכה כישתחיל ובעיקר אני אבכה כשיגמר.
כל סיפור כזה נוגע בי חזק, אותם ילדים שנקטפים מהחיים עוד לפניי שהספיקו לחיות בכלל, זה שובר אותי.
לפני שעה בערך כשישבנו בסלון מול הטלויזיה אמא אמרה "מחר אנחנו הולכים לראות את הטקס בבית ספר" ושאלה את בן זוגה אם הוא מצטרף אלינו והוא אמר שהוא ישתדל להגיע...
אמא אמרה שזה הולך להיות מרגש, כמו כל שנה, שבכלל היום הזה כ"כ עצוב ואז הוא אמר "זה מה שמעצבן אותי בימים האלה, שפתאום כולם נזכרים כמה זה עצוב..."
חשבתי על זה קצת ויש משהו במה שהוא אומר אבל בכל מקרה אנחנו לא יכולים להקדיש את החיים שלנו לזה כי אם נעביר את הימים שלנו בעצב לא יצא מאיתנו כלום בסופו של דבר וכל השונאים שלנו, כמו אחמנידג'אד (או איך שלא כותבים את השם המסריח שלו) ימח שמו, יקבלו את מבוקשם ויעלימו אותנו מהעולם סופית.
אז מזל שלפחות יש לנו את ימי הזיכרון האלה שנוכל להיות קצת עצובים וננסה, אפילו שזה לא מתקרב אפילו, להרגיש את העצב של אותן משפחות שאיבדו את יקריהם. 
ועכשיו מעבר חד לנושא שונה לחלוטין.
מחרתיים זה ערב יום העצמאות ועוד שבועיים ל"ג בעומר, מעולם לא הרגשתי בודדה כ"כ.
אני לא מדברת עם שתי בנות, אחת היית קרובה אליי יותר ואחת הרבה פחות, ושמעתי שיש להן תכנונים לשני הערבים האלה.
הבעיה היא שהן לא חוגגות לבד כמובן, שאר החברות שלי איתן וזה מה שמונע ממני להיות עם מי שאני כן בקשר איתן היום.
ז"א שנשארתי עם שתי החברות הכי טובות שלי.
בא לי להשלים איתה רק לשני הערבים האלה ואחר כך להמשיך לא לדבר איתה.
אין שום ספק שהיא איכזבה אותי וחוצמזה אני לא צבועה או משהו ואם אני לא אוהבת אופי של בן אני לא אשאר חברה שלו בכל מקרה.
אבל שאר החברות שלי יהיו איתן ולא בא לי להעביר את ל"ג בעומר לבד!
פאקקקקקק, כ"כ בא לי לעוף לצבא כבר!
להכיר אנשים חדשים, חברות חדשות, ידידים בוגרים וחדשים!
נמאס לי כ"כ מהמקום המעפן הזה...
אני לא מתחברת פה לכ"כ הרבה אנשים ואני יודעת שאחרי ל"ג בעומר זה יעבור לי ואני אחזור להרגיש סבבה עם זה שאני לא מוקפת חברים כי תאכלס ביומיום זה סבבה לי לגמריי...
חוצמזה שעוד חודש היום הולדת שלי, פאקינגגג 18 גאד דאמט, ולפי איך שזה נראה היא לא הולכת להיות להיט...
אני כ"כ מצטערת שנפלתי למקום הזה, דווקא לבית ספר הזה, דווקא עם האנשים האלה.
אצלנו בבית ספר אין לך מגוון של אנשים (אפילו שאנחנו ת"א!) יש או ערסים (no wayyy) או מעפנים (מי שיותר קרובים אליי לצערי) שהם גם בדרך כלל חיים בסוג של סרט לא נחמד במיוחד שאני לא מתחברת לשום סצנה בו.
לא זורמים, לא ספונטנים, בקיצור לא מעניינים!
אני חושבת שכבר התלוננתי על כל זה בעבר, אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי קצת...
מה שכן, מעולם לא הודתי שאני מרגישה בודדה קצת והיום הודתי...
יש איזו הרגשת בדידות היום ואפילו שאני חושבת אולי לשנות קצת את הגישה לאנשים אני לא רואה את זה עוזר, פה זה כבר אבוד.
כל מה שנותר לי לעשות זה להכיר אנשים חדשים שאני אתחבר אליהם יותר.
בתקווה שאני אכיר אותם בקרוב כי זה מתחיל להיות מעיק.
שיהיה לכולנו המשך שבוע רגוע.
אוהבת מלא,
A.g.S.i
מי יקח אותי רחוק מכאן?...
בוא כבר ותציל אותי מהשעמום הזה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A.g.S.i
