למי ששואל את עצמו למה לא כתבתי עד עכשיו, אין לי כ"כ תשובה.
לא כ"כ בא לי בימים האחרונים והאמת שגם אין משהו מעניין במיוחד לספר...
ל"ג בעומר היה נחמד ולא מעבר, בערב, אבל כשחזרנו מצאתי את עצמי במצב הכי נוראי שיכולתי לדמיין לעצמי.
הלכתי עם חברה, ידיד שלי ועוד אחת מהבנות (לא כ"כ חברה שלי) בסביבות 4 בבוקר, חזרנו הביתה מהפארק שעשינו בו על האש.
היינו עם שני כסאת, שולחן קטן מתקפל, ומנגל גדול כזה בידיים.
הגענו לשלב מסויים בדרך שם ראינו שלושה בנים ליד הכביש, אחד יושב על הרצפה ושני חבריו עומדים.
הם דיברו בינייהם עד שלפתע זה שישב על הרצפה התחיל למלמל לנו כזה "סתמו", "סתמי", "סתמו כבר" וכו'...
אני וחברה שלי המשכנו ללכת וצחקנו לעצמנו אבל ידיד שלי החליט שהוא עוצר.
הוא נעצר והסתכל עלייהם, זה שישב נעמד ושלושתם התקרבו אליו בעצבים "מה אתה מסתכל ילד?!" הוא ענה להם "אני עובר פה, מה אתם אומרים לי לסתום?..." ואז, הם פשוט קפצו עליו שלושתם!
הם בעטו בו בראש, בבטן, בגב, בידיים ובכל אזור שהם יכלו, הם שברו עליו את הכסאות ואם הוא לא היה מצליח לקום ולברוח בריצה אני לא חושבת שהוא היה קם בכלל.
תבינו שמדובר ברולה, אותו ידיד שלי הוא בחור דיי חזק ואני לא חושבת שאם היה מדובר במישהו אחר אותו מישהו היה יוצא מזה בלי פגיעה רצינית...
ואני? פשוט עמדתי שם וצרחתי להם שיפסיקו... ואחרי כל צעקה אני הולכת אחורה כשאני מבינה שאולי הצעקות שלי יעצבנו אותם והם יבואו אליי...
בחיים שלי לא צרחתי כמו שצרחתי שם, בחיים שלי לא פחדתי ממשהו כמו שם, בחיים שלי לא נבהלתי כמו באותו לילה מסריח!
רק כשהגענו לבית של חברה שלי לשים אצלה את הציוד ראינו שהוא נפצע בברך. עלינו איתו אליה הביתה ולא כ"כ ידענו מה לעשות איתו, עד שאבא שלה התעורר.
ואז הוא לקח את הדברים לידיים. באותו רגע הבנתי מה קרה בעצם ולא יכלתי לעצור את הבכי.
בכיתי גם בבית, גם במקלחת וגם במיטה כשניסיתי להרדם אבל רצו לי תמונות מזעזעות בראש...
היום כשאני מסתכלת על זה אני יודעת שלמדתי לקח מאותו לילה והיום אני יודעת שלא צריך להתעסק עם כל אחד וגם אין כ"כ מה לחפש ברחוב בשעות האלה...
אני מאמינה שאם שוב אני אקלע לסיטואציה הזאת אני לא אצרח שוב, אלא פשוט אתשקר למישהו שיבוא לעזור לנו, מה שלא הצלחתי לעשות באותו לילה.
אני לא מצליחה להבין מה עבר לאותם ילדים בראש באותו רגע... אתם שלושה והוא אחד, אתם יודעים שהוא לא יכול להתגבר עלייכם ואתם ממשיכים בשלכם?! מה קורה לכם אנשים?! לאן תגיעו עם האלימות הזאת?! מישהו אחר לא היה מצליח לספוג את המכות האלה ובטח שלא היה מצליח לקום ולברוח משם!
והכי "מצחיק" שגם אחרי שהוא כבר ברח מהם הם המשיכו לחפש אותו והתקשרו לחברים שלהם שיבואו לעזור להם, עד עכשיו אני מנסה להבין מה הם ניסו להשיג באותו ערב, כי אם הם היו תופסים אותו אני לא רוצה לחשוב איך זה היה נגמר...
בקיצור, זה היה מזעזע ברמות שאני לא יכולה לתאר ואני מקווה שאני לא אהיה בסיטואציה הזאת שוב אף פעם בחיים.
ועכשיו לשמהו אחר לגמרייייי...
כבר כמה ימים שאני חושבת עליו, איך יכול להיות שהוא לא דיבר איתי כ"כ הרבה זמן?!
אני יודעת שהוא בחו"ל וככה זה כשאתה בחו"ל ועוד בטיול מהסוג הזה, אבל בכל זאת...
אתמול בכלל היה לי קשה, עברתי ליד הים ונזכרתי בו..
בימי שישי שהוא היה אוסף אותי עם הקטנוע אחרי הלימודים שלו והיינו נוסעים לים עד שכבר לא היית שמש ושהשבת הייתה נכנסת...
והיום אני נכנסת לחדר, מעיפה מבט במסך ורואה סופסוף הודעה ממנו.
אני עונה לו ואחרי כמה דקות הוא מתקשר הביתה, התרגשתי כ"כ!!!
כ"כ הרבה זמן לא שמעתי את הקול שלו זה היה כ"כ מוזר לדבר איתו פתאום, ממש לדבר...
דיברנו 20 דקות בערך אולי יותר, הוא סיפר לי מה קורה איתו שם ואמר שהוא מתגעגע.
לא חשבתי שאני אתגעגע אליו ככה, בתקופה האחרונה לפניי שהוא נסע בכלל לא חשבתי שאני אתגעגע...
אבל אני כ"כ מתגעגעת!
למרות שהשיחה הזאת איתו בטלפון בהחלט באה בטוב וזה נתן לי להרגיש קצת יותר קרוב...
שיחזור כבר ונגמור עם הסיפור הזה..
אני יודעת שיש עוד הרבה הרבה זמן עד שהוא יחזור, שעד אז אני כבר אתגייס וצורת החיים שלי תשתנה קצת, שעד אז אולי הוא כבר יכיר מישהי ברצינות ויכנס לאיזה קשר, שעד אז אולי לא נצליח לשמור על קשר בכלל, שעד אז אולי תיהיה לי כבר אהבה והוא בכלל לא יעניין אותי יותר (למרות שאין כ"כ קשר, אני לא מתסכלת עליו בצורה הזאת), ואולי ואולי ואולי...
אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה שהוא יחזור ושנסע לים לבד ובשקט ושהכל יחזור להיות כמו פעם.
אז זהו, סוף שבוע הזה יהיה לי 18 סופסוף, בחמישי הקרוב.
התחלתי לארגן איזו מסיבונת כזאת עם כמה חברים בחוף, עם הרבה אלכוהולללל (כ"כ בא לי להשתכר.. כ"כ הרבה זמן לא שתיתי באמת!)
בינתיים נראה שזה כן הולך לקרות אבל אצלנו אין לדעת.
לפניי כמה זמן לא רציתי לחגוג עם כולם, חשבתי לצאת עם הבנות וזהו, אבל אחרי ל"ג בעומר ניהיה לי פתאום חשק לשתות עם כולם על החוף כמו בימים הטובים שלנו.
יש כמה אנשים שהייתי רוצה שיגיעו מרחוק, אם הם יבואו זה יהיה הכי טוב שאפשר (:
אני כ"כ מקווה שזה יצא לפועל ושיהיה כייף כמו שהיה פעם.
החופש הגדול שלי מתקרב, אני לא מתכוונת לחופש הגדול מסוג בית ספר, אלא לחופש שלי האמיתי.
נשארו לי שלושה בגרויות ואני מסיימת, סופסוף מסיימת!
אין יותר בית ספר, אין יותר מבחנים, אין יותר אנשים לא רצויים, אין יותר מורות סתומות ומעצנות, אין יותר התחיבויות ועבודות מסריחות - זהו, שקט!
רק עכשיו אני מתחילה להבין שאני עוברת שלב בחיים, נגמר שלב בית ספר ומתחיל שלב הבגרות האמיתי.
אני יוצאת אל העולם הגדול והפתוח, אני לא יודעת מה מחכה לי שם אבל לו אני מציעה להתכונן טוב טוב לבואי, יש לי הרבה תכנונים לגביו :)
אניי עוד לא מסכמת שומדבר, אני מאמינה שיהיה לי הרבה מה להגיד בבוא הזמן, אבל אני שמחה להרגיש את הסוף קרב ויותר שמחה לקראת הדלת הנהדרת שהולכת להפתח בחיים שלי בקרוב מאוד, שעליה כתוב "עצמאות" עם סמיילי גדול ליד
אז שיהיה לכם אחלה שבוע אנשים...
אל תורידו את החיוך מהפנים, לעולם!
אוהבת מלא,
A.g.S.i
יש לי עוד כ"כ הרבה חלומות להגשים, כ"כ הרבה שאיפות - הדרך ארוכה ואני צועדת בה עם חיוך רחב :)